מלחמתה של מדינת ישראל בשנים האחרונות מציבה בפני החברה הישראלית בכלל, ובפני הציבור הדתי-לאומי בפרט, שאלות יסוד הנוגעות לזהותה, לערכיה ולמחויבויותיה. סוגיית הגיוס לצה"ל אינה רק שאלה מעשית של חלוקת נטל, אלא גם מבחן לערכים המכוננים של הציונות הדתית.
מאז הקמת המדינה ראתה הציונות הדתית בשירות הצבאי חלק בלתי נפרד ממימוש חזון הגאולה והאחריות הלאומית. השילוב בין תורה, עבודה והגנה על המדינה עיצב דורות של צעירים שהיו מוכנים לשאת בעול הביטחון מתוך תחושת שליחות דתית ולאומית כאחד. ערכים כמו ערבות הדדית, מסירות נפש ואחריות לכלל ישראל אינם נתפסים כבחירה אישית בלבד, אלא כחובה מוסרית הנובעת מהשותפות בגורל העם.
המציאות הנוכחית מורכבת אף יותר בעידן של מלחמה מתמשכת, ששוחקת את מערך המילואים, מעמיסה על משפחות הלוחמים ומציבה אתגר מתמשך בפני החברה כולה. במצב כזה מתחדדת השאלה כיצד ניתן לשמר את רוח ההתנדבות והשליחות לאורך זמן, מבלי להתעלם מהמחירים האישיים והקהילתיים הכבדים.
דווקא כאן עשויה הציונות הדתית להציע קול ערכי משמעותי. במקום לראות בגיוס רק חובה חוקית, ניתן להדגיש את משמעותו כחלק מברית אזרחית ולאומית רחבה. לצד זאת, יש להכיר בכך שחברה בריאה נדרשת גם לתמיכה במשרתים, במשפחותיהם ובפצועי המלחמה, ולא רק לדרוש מהם הקרבה נוספת.
ישראל ביתנו היא מפלגה שמסמלת זהות יהודית לאומית עם תפיסת ביטחון תקיפה המקדמת בעיקר מודל של שוויון בנטל הצבאי, משילות, לימודי ליבה ושילוב משמעותי בשוק העבודה. ליברמן מציב לאורך שנים את הסוגיות האלה במרכז סדר היום שלו, שזה עולה בקנה אחד עם אידאולוגיית הציונות הדתית בתרומתה לחברה ולמדינה. הגיוס הרחב של מועמדים ראויים מהציונות הדתית למפלגת ישראל ביתנו, מחזקת את הקשר של הבוחר למפלגה ולשמירה על הצביון היהודי ציוני ליברלי במדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף