החצב מבשר את בוא הסתיו, פסח את בוא האביב, ומסרוני התעמולה את בוא הבחירות. המסרונים תמיד קצרים, מנוסחים היטב, ובעיקר מאוד אישיים. לשבחם של כל ראשי המפלגות ייאמר שהם כולם פונים אליי בשמי הפרטי, כותבים לי בעצמם, בגוף ראשון, כאילו הם מכירים אותי אישית. שזה די מוזר בהתחשב בכך שאני מקבל את המסרונים מכל קצות הקשת הפוליטית, בעברית, ברוסית ובערבית.
מה שמייאש במסרונים הללו הוא המסר, או דווקא היעדר המסר. מתוך אלפי המסרונים לא קיבלתי אפילו אחד שמנסה לשכנע אותי בצדקת דרכו או ברעיונותיו של המועמד. התעמולה מתמקדת תמיד בניסיון לשכנע, שרק המועמד הזה מסוגל לנצח, ורק הוא יכול להחליף את המנהיג הקיים. זוהי, כביכול, התכונה היחידה שנדרשת כדי להיבחר למנהיג.
האמת היא שרק בשבת החולפת קראנו בתורה על תכונת מנהיגות מוזרה לא פחות, שאותה הציע הקב"ה במטרה להוכיח אחת ולתמיד מיהו המנהיג הנבחר. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב... אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד... וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח". האומנם כך בוחרים מנהיג?
הרבי מליובאוויטש, בדרכו המופלאה, מוצא דווקא כאן, במטה הפורח, את סוד המנהיגות. שכן לראות נכוחה את המצב הקיים ולהבין היטב את משמעותו, לזה מסוגל כל אדם. מנהיג, לעומת זאת, הוא זה שאינו נותן למציאות לבלבל אותו ולהסתיר מפניו את הפוטנציאל החיובי שמסתתר במצב הקיים. בעוד כל המתמודדים ראו לפניהם מטות עץ כרות, יבשים ודוממים, חסרי כל תוחלת, היה זה אהרון הכהן, שכמנהיג אמיתי הצליח לראות מבעד למציאות היבשה גם את הפוטנציאל החבוי, והאמין בכל ליבו שגם במטה הדומם מפעמים עדיין חיים, והוא מסוגל לקום לתחייה, לצמוח, לפרוח.
הרעיון העמוק והנפלא הזה לא רק נאמר על ידי הרבי מליובאוויטש, שהיום, ג׳ בתמוז, הוא יום פטירתו, אלא בעיקר מומש על ידו. הרבי מעולם לא נתן למציאות לבלבל אותו, ובאמונתו הגדולה ראה תמיד את הפוטנציאל החיובי שמסתתר במצב הגלוי. כך בממד ההנהגה הלאומי, כשבכל התפתחות ובכל תפנית עולמית הוא ראה ניצנים וסימנים של גאולה קרובה.
וכך בעיקר במישור ההנהגה האישי, שבו כרועה נאמן הוא ראה תמיד בכל יהודי אך ורק את הטוב הגנוז. וגם כשהיהודי נראה רחוק ומנותק משורשיו, הרבי האמין וידע שנשמתו מסוגלת לחזור ולפרוח, ולהצמיח שקדים מתוקים – מצוות ומעשים טובים.
התרעות פיקוד העורף