החזון, שזכה לדחיפה משמעותית מצד ארצות הברית, מציע פתרון מהפכני: קו מסילת ברזל שאמור לעבור במפרץ הפרסי, לעקוף את האיומים הימיים מדרום ולחצות את ערב הסעודית וירדן.
ישראל חייבת לעשות כל שלאל ידה כדי להיות חלק מהמערך הזה. ראשית, מדובר במהפכה בכלכלה ובמסחר. הרכבת תיצור רצף טריטוריאלי, מסחרי ועסקי ישיר מהמפרץ לאירופה. קו כזה יקצר משמעותית את זמני ההובלה ויקצץ באופן דרמטי את עלויות השינוע בהשוואה לאלה שבנתיב הימי.
שנית, השתלבות בתוואי הרכבת תהיה פלטפורמה מעשית להידוק היחסים עם המדינות החתומות עימנו על הסכמי אברהם ותסלול מסילה פוליטית וכלכלית יציבה לקראת הסכמים עתידיים עם מדינות מפתח נוספות במרחב, בראשן ערב הסעודית.
שלישית, זהו חבל הצלה ופרנסה לצפון הארץ. הקמת התחנה הסופית בחיפה תהפוך את האזור למרכז לוגיסטי בינלאומי שוקק. היא תייצר אלפי מקומות עבודה חדשים, תזרים תקציבים ותעניק מנוע צמיחה חסר תקדים לתושבי הצפון המשוועים לאופק כלכלי.
ובזמן שהטורקים עובדים שעות נוספות והאמריקאים מחפשים פרטנרים, מה עושה ממשלת ישראל? במקום לגלות מנהיגות יוזמת ואסרטיבית, נראה שבירושלים גוררים רגליים.