לבד אפשר להיות מבחירה חופשית; בדידות היא תחושת נתק, חוסר תמיכה, חוסר הבנה. תחושה נפשית הרסנית שמייצרת אצל האדם דפוסי חשיבה שליליים כמו "אני לא שווה", "לא צריכים אותי", "אני מיותר ולא רלוונטי". הערך העצמי נשחק והאדם מתחיל לראות את העולם דרך פילטר של איום ודחייה. תחושת חוסר נחיצות, לפעמים עול על הקרובים, אינה נחלתם של מבוגרים בלבד.
לפי הערכת גורמי הבריאות 20%־30% מאוכלוסיית המערב סובלים מבדידות כרונית בשלב זה או אחר של חייהם. ההשלכות של מצב נפשי זה על התחלואה הגופנית הן דרמטיות: מחקרים מראים שבדידות כרונית מפעילה את מערכת הלחץ והדחק בגוף באופן קבוע, מעלה קורטיזול ואדרנלין, מורידה את יעילות מערכת החיסון וגורמת לדלקתיות מוגברת; בחלק מהמקרים בדידות כזו מקבילה לצריכה קבועה של 15־20 סיגריות ביום ומגבירה את הסיכון למחלות לב וכלי דם ולאירועים מוחיים, ואף מאיצה תהליכי דמנציה ואלצהיימר בגיל המבוגר.
כפי שהיטיבה לתאר אחת ממארגנות יום ההולדת המבורך בירושלים: "לפעמים דפיקה אחת בדלת יכולה לשנות לבן אדם את כל השבוע". ואני אוסיף: את כל החיים.
אנחנו חיות חברתיות וזקוקים לקשר ומגע אנושי. טיפול רפואי, טוב ככל שיהיה, לא מספיק, אלא יצירת קשרים אנושיים, התעניינות בקרוב קשיש, בודד, שיחת טלפון, הזמנה לארוחת שבת. כל קשר אנושי שיזכיר לאדם הבודד שחושבים עליו עדיף עשרות מונים על כדור או בדיקה רפואית.
התרעות פיקוד העורף