רק שנבחרת פלסטין לא תעלה לפנינו | חיים אתגר

ניסיתי לברוח מהמציאות למונדיאל, אבל אפילו כשהשחקנים רצים על המסך, הראש הולך לפוליטיקה. בעוד עיראק וירדן העפילו לטורניר, אצלנו בכדורגל, רק בושות. כי גם הצלחה בספורט חייבת שלטון תומך

חיים אתגר צילום: בני בכך
עקבו אחרינו
מונדיאל 2026
מונדיאל 2026 | צילום: רויטרס

ברח למונדיאל, חיים, אומר לי הראש. ברח מההסכם עם איראן המסתמן כמכה נוראית, מהפגנות החרדים שמשתקות את המדינה, מהחוקים ההזויים שעוברים בכנסת ומהרעל. אוי, כמה רעל. באוויר, בים וביבשה. ברח מהבחירות למונדיאל.

התיישבתי על הכורסה שבמרכז הסלון שלי. ירושה שנותרה מסבתא דבורה האגדית. בכל פעם שאני יושב עליה אני נזכר בה, וזה עושה לי טוב. מה היא הייתה אומרת על המצב הדרעק של היום? נאנחת ומכינה קציצה מנחמת בפיתה.

הדלקתי על כאן 11. ציפיתי לראות מונדיאל, אבל משום מה נפלתי על עדכון חדשותי. דיברו על בנט שמאבד גובה. סיפור מדהים אגב. איך זה קרה לאיש שעשה הכל נכון מאז 7 באוקטובר, שהיה מלא בכוונות טובות כשחבר ללפיד. בחיאת, לא יכולתם לחזות את זה? לפיד הפך בשנים האחרונות, ולא בצדק לדעתי, למי שמעורר אנטגוניזם. איש אמיץ שהוכיח שהוא לא רודף אחרי הכיסא, כשוויתר לבנט במה שנקרא בזמנו: "ממשלת השינוי".

אבל מה לעשות שלא תמיד יש קשר בין סנטימנט ציבורי למציאות. לפיד ובנט יחד - לא עובד. שני אנשים חיוביים שבחיבור יצא להם מינוס. אין חוק מתמטי כזה, אבל יש כנראה חוק כזה בפוליטיקה.

שמעתי בחדשות שהשמיצו כאן את וויטקוף וקושנר. פרס ישראל מגיע להם על מה שעשו עבור עם ישראל. השבת החטופים והתמיכה במדינה בימים קשים רשומות על שמם, ועכשיו מקללים אותם. וואללה, אנחנו עם קשה עורף וכפוי טובה.

כף ורדה סיימה בתיקו מול ספרד. בכל פעם שמופיעה מולנו נבחרת גדולה, אנחנו חוטפים בצרורות, והם, במונדיאל, על הבמה הכי גדולה בעולם, מביכים את ספרד. איך חצי מיליון איש באיים מבודדים עשו את זה? פשוט מאוד: השקיעו בנוער והקימו מערך סקאוטינג באירופה שאיתר כל שחקן בליגות בפורטוגל ובהולנד שיש לו סבתא מכף ורדה.

עיראק, קורסאו, ניו זילנד, האיטי, אוזבקיסטן וקטאר במונדיאל. לקטאר יש אקדמיה שבה בנו שחקנים מגיל אפס. ייבאו מאמנים בכירים מעבר לים, וקנו לעצמם דרך עבודה מדעית מקום קבוע בצמרת העולמית.

אפילו ירדן. ירדן! שכנתנו שנמצאת בפיגור כלכלי וטכנולוגי מטורף ביחס אלינו, עלתה. איזו בושה לנו. איזה כיף להם. ההתאחדות הירדנית עבדה עם תוכנית חומש קשוחה. הם שפכו כסף על שיפור הליגה המקומית, הביאו מאמנים זרים וגידלו דור טקטי ומחויב שכבש את הכרטיס ההיסטורי למונדיאל.

רק שנבחרת פלסטין לא תעלה לפנינו. אז בכלל נוכל לסגור את הבאסטה. אל תצחקו. אם הבלגן פה יימשך, זה גם יקרה.

מה שכן, השידור הציבורי מפגיז. השידורים טובים, מקצועיים ומבדרים. גם במונדיאל הקודם זה דפק מעולה, ועכשיו, תענוג. ליהקו אנשים אינטליגנטיים שמבינים בידור ומבינים כדורגל. שאפו. הפחד שלי הוא שבקרוב, תחת תירוץ פוליטי שמכסה על שחיתות, ייתנו את ניהול השידורים לחבר שני של בן הדוד של תת־השר, והכל ילך. מתפלל שהממשלה לא תדפוק גם את זה. את הכדורגל דפקתם, אז לפחות תנו לראות בשקט.

תגיות:
מונדיאל
/
כתבי מעריב סופהשבוע
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף