אלוף הבלוף

1

כמי שעוקב עשרות שנים אחרי הפוליטיקאים הישראלים, לו היה הדבר תלוי בי, הייתי מעניק לנתניהו את תואר "אלוף הבלוף העולמי". במבט זחוח הוא סיפר לאזרחי ישראל איך הציל את המדינה משואה אטומית, איך חיסל את כל ראשי חמאס, חיזבאללה, החות'ים, הג'יהאד האסלאמי וראשי המשטר האיראני והמדענים שעסקו בפיתוח הגרעין. הוא הפך את תבוסת 7 באוקטובר לניצחון ענק; את השליטה הטוטאלית של המשטר האיראני באיראן להתמוטטות כללית; את המתקפות הבלתי פוסקות לרגע על יישובי הצפון לכלום ושום דבר; את המשך השליטה של חמאס במחצית משטחי הרצועה ואת אי־ההתפרקות שלהם מנשקם - לאירוע אזורי שולי; ולא דיברנו עדיין על אירועי הטרור בשטחים הכבושים ביהודה ושומרון.

ביבי הישיר מבט אל המצלמה וביכולות המופלאות שלו לעבוד על אנשים בעיניים, מכר נתונים שהמרחק בינם לבין האמת כמרחק ירושלים ממאדים.

בעצת היועצים הסובבים אותו (אנשי מקצוע מהשורה הראשונה), הוא דיווח לעם היושב בציון כיצד הציל אותו מכיליון באמצעות פצצות גרעיניות איראניות ונתן לנו, הצופים פעורי העיניים, להבין שהיינו כפסע מהשמדה המונית נוסח נגסאקי והירושימה.

המנהיג הדגול המעיט מערכו של הסכסוך שהתגלע בינו לבין מנהיג העולם המערבי דונלד טראמפ. העובדה שטראמפ נבח עליו "ארצה לא לזוז", והעובדה שהוא נאלץ כמו כלב ממושמע לבצע את הפקודה, נעלמה מהנאום כמו לא הייתה.

הדיווחים על כמות הפעמים בתקופה האחרונה שבה טראמפ השתמש במילה "פאק" בהקשר לנתניהו, נשכחו בנאום חוצב הלהבות של ראש ממשלתנו. רק בשביל התזכורת דוגמאות:

• ביוני 2026, לפי דיווחים שאושרו בהמשך על ידי טראמפ עצמו, במהלך שיחת טלפון עם נתניהו הוא אמר “You’re fucking crazy" ("אתה פאקינג משוגע"). הדיווחים קשרו את הדברים לתסכול של טראמפ מהמשך הפעילות הצבאית הישראלית בלבנון, שלדבריו סיכנה מהלכים דיפלומטיים מול איראן.

• בנוסף, דווח שטראמפ אמר על נתניהו כי יש לו "no fucking judgment" ("אין לו שום פאקינג שיקול דעת"), בהתייחס להחלטותיו המדיניות והצבאיות.

אני מוכן להישבע עם יד על התנ"ך שתושבים רבים בקו העימות ששמעו את הנאום, השתמשו בארסנל קללות הרבה יותר עסיסי מסתם לומר על ראש ממשלתנו "פאק". הם עדיין ממתינים שם בצפון שביבי ומי משרי ממשלתו יבואו עם בני משפחותיהם לעשות סוף שבוע בכפר גלעדי, מטולה או מרגליות.

חבר המתגורר אי שם באצבע הגליל ביקש ממני לחפש את השיר "יאללה ביבי לך הביתה". לא זכרתי את השיר הזה, ותודה לחבר גוגל שעזר לי למצוא אותו. זהו שיר שכתב ושר האומן גיל קופטש. הוא קצר נוקב ובטח לא יהיה אהוב על ראש הממשלה.

השיר הזה כנראה לא ייכנס לפנתיאון השירה העברית, אבל בגלל הנסיבות הוא מצדיק את פרסומו.

2

אני רוצה לשתף אתכם במשהו מאוד אישי: נולדתי בתל אביב, זיכרון הילדות הראשון שלי היה מאירוע הכרזת המדינה. אבי לקח אותי על הכתפיים לרחוב דיזנגוף, שם רקדו וחגגו אלפי תושבי תל אביב את ההכרזה.

אף על פי שאני זוכה לאורך השנים לכינויים מלוכלכים בשפע ובמגוון רחב, מ"בוגד שמאלני", דרך "אוהב ערבים" ועד "מניאק", "חלאה" ועוד קללות בכל השפות, מעולם לא עלה בדעתי להוציא דרכון זר, לעזוב את הארץ ולהפוך לאזרח במדינה אחרת מטעמי נוחיות, אף שאני מתעב את המתרחש בארץ מולדתי.

יש רק מקום אחד שהייתי מוכן לעבור לגור בו ולסיים בו את חיי בגילי המופלג. המקום הוא שמורת הסראנגטי באפריקה, בין אריות, פילים, ג'ירפות, בבונים, נמרים וצ'יטות. אבל השלטונות המקומיים אינם מאפשרים לגור בשמורה, בטח לא לפולש זר עם דרכון ישראלי.

אז אני נשאר כאן, לחוף הים התיכון. הים נראה נפלא ומימיו צלולים לאחרונה באופן מעורר התפעלות אף על פי שהוא מלא מדוזות. אני נשאר עם הממשלה המחורבנת, עם הכיבוש המעיק, עם האזעקות וקולות הנפץ של הטילים האיראניים והחות'יים, עם רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים המסכנים את חיי על המדרכות, עם הקקי של הכלבים על המדרכות, עם הרעש הבלתי נסבל מכל פינה שבה עובדים זרים משפצים ומשפצים ועוד הפעם משפצים.