במלחמת 12 הימים ביוני שעבר הציבה לעצמה ישראל מטרות ריאליות: פגיעה קשה בתוכנית הגרעין של איראן וביכולות הטילים שלה. המטרות הושגו ו־12 הימים שבהם פעל חיל האוויר בחופשיות בשמי איראן חשפו את חולשת המשטר. זה הניע ודחף את גל המחאות שהתפרץ בדצמבר 2025 באיראן והיווה איום אמיתי על יציבות המשטר.
הגרוע מכול הוא שידיה של ישראל כבולות מעכשיו מלפעול בגלוי נגד איראן. לכן המשימה הראשונה של ישראל היא לפתח יכולות מודיעין וסיכול שימנעו מאיראן מלפרוץ לגרעין. זה לא יהיה קל למוסד הישראלי בראשות רומן גופמן, שמעכשיו מונהג בידי שלישייה חסרת ניסיון בכל אחת מהדיסציפלינות של המוסד.
גופמן מינה את א' לסגנו, איש מבצעים מוערך שגדל בשב"כ, אבל לא צמח משורות הלוחמים או מקציני האיסוף של המוסד. גם ראש המטה שלו, השלישי בהיררכיה של הארגון, לא צמח בשורותיו. אבל מעכשיו זאת תהיה המשימה העליונה של גופמן: להביא את המודיעין ואת יכולות הסיכול אם איראן תנסה להתקדם לפצצה גרעינית.
ביניים: במוח, לא בכוח
מה אפשר ללמוד מהכישלון הקולוסאלי של המלחמה האחרונה? ראשית, להציב מטרות ריאליות להפעלת הכוח. לישראל יכולות מודיעין מדהימות וחיל האוויר הטוב בעולם, אבל יש דברים שגם הם לא יכולים להשיג. הרמטכ"ל אייל זמיר ומי שיהיו ממשיכי דרכו חייבים לזכור את זה ולהתעקש מול הדרג המדיני אם ינסה לרתום אותם למטרות לא ריאליות.
המלחמה הזאת חשפה גם את ארה"ב בחולשתה, והחולשה הזאת תקרין על המדיניות האמריקאית באזורי סכסוך אחרים. לישראל זה היה הישג לרתום את ארה"ב לצידה במלחמה מול איראן, אבל משהמלחמה הזאת נכשלה – ספק אם איזשהו אמריקאי יעז להתמודד אי פעם מול איראן. נשארנו לבדנו במערכה הזאת.
שנית, הלקח האזורי והעולמי ממלחמת 40 הימים נגד איראן הוא כמה קל ובאילו אמצעים פשוטים יכולה מדינה להשפיע על העולם כולו. ללא צי, ללא חיל אוויר ותחת מתקפה של שתי מעצמות, הצליחה איראן לחסום נתיב מים בין־לאומי. די בכטב"מ עלוב אחד שפוגע בספינה כדי לשבש את הסחר הבין־לאומי. גם הצבא האמריקאי הגדול לא הצליח לפתוח את המצר בכוח.
זה לקח שחיזבאללה והחות'ים הפנימו, ומעכשיו כל עימות יכול להוביל לפגיעה בנתיבי האספקה לישראל או בשיט הבין־לאומי. ישראל חייבת לפתח יכולות ותורה כדי להתמודד עם איום כזה, בים האדום וגם בים התיכון.
שלישית, בלבנון, כמו גם בעזה, לא ניתן לפרק אויב מנשקו באמצעים כוחניים בלבד. נראה שלבנון תישאר זירה פתוחה במהלך ימי המו"מ, שיהיו כנראה ארוכים. זה הופך את לבנון לזירה נפיצה שיכולה לשבש את המו"מ של האמריקאים, ואפשר להניח שרה"מ ינסה לנצל את הנפיצות הזאת כדי לחבל במו"מ. המחיר יהיה בוודאות עוד נפגעים לצה"ל ואפס ביטחון לתושבי הצפון, אבל הוא עשוי להוביל את האמריקאים לכפות עלינו נסיגה בלא תמורה.
את הימים האלה, של צמצום הלחימה בלבנון, צריכים בכירי צה"ל לנצל לחשיבה מחדש על רוחב התפריט שהם מציגים לדרג המדיני, בוודאי בתקופה של בחירות. כדאי שינצלו את פסק הזמן לעיון מחדש בכתבי פון־קלאוזביץ: המלחמה היא המשכה של המדיניות. אין משמעות לדיפלומטיה בלי איום צבאי אמין מאחוריה ואין משמעות להפעלת כוח צבאי בלי תרגום ההישגים שלו למעשה מדיני.
התרעות פיקוד העורף