עמוק במנהרה בנוסיראת כפו עליהם שוביהם שיעורי קוראן והעניקו להם שיעורים על הנביאים ושאר סוגיות מעולמם ההלכתי. בעולם אחר זו הייתה יכולה להיראות כראשיתה של בדיחה. אביו של הרקין נוצרי, אמו יהודייה, והנה כאן מונחת בפניו הצעה להתאסלם מן הסוג שאי אפשר לסרב לה.
הרקין מספר כי באחד הימים הביאו שוביו למנהרה מחשב נייד ובו תרגום של הקוראן לרוסית. הוא קרא את פרקיו, וכשסיים העז להתפלמס איתם. "כתוב במפורש שאסור לרצוח, והנה רצחתם אותנו ב־7 באוקטובר, רצחתם חפים מפשע". הם הנידו בראשיהם, טענו כי היהודים גנבו את אדמתם, ולכן מותר להרוג בהם עד שיחזירו את האדמה.
הרקין משך את הזמן, אבל שוביו לחצו, ובמאי 2025, חמישה חודשים לפני שחרורו, הוא נכנע והסכים להתאסלם. ההחלטה, הוא מספר, הייתה תועלתנית. גופו היה תשוש, נפשו דואבת, והוא התקשה לעמוד בלחצים המופעלים עליו. היו גם יתרונות. אם יתפלל חמש פעמים ביום, הוא יזכה להיות במחיצתם, היכן שהטלוויזיה דולקת, שריח התבשיל ממלא את הנחיריים, ואולי גם יזרקו לעברו שאריות מן הבקלאווה. אם יחליטו להרגו, קיים סיכוי כי יהססו לרגע ביודעם כי הוא אחד משלהם. "בלב אני יודע שאני לא בוגד בדת ובאמונה שלי, כי מה שקובע זה מה שיש לי בלב".
התאסלמות איננה תהליך סבוך כמו גיור, וכרוכה בטקס קצר. על המאמין להצהיר על אמונתו באלוהים אחד ובכך שמוחמד הוא שליחו. שוביו של הרקין צילמו אותו מבטא את ה"שהאדה", העדות, ומשסיים בירכו אותו על כך. מאותו רגע הוא הוזמן להתפלל איתם. שפתיו מלמלו את התפילה, אבל אוזניו היו כרויות לשמוע את הדיווחים מן הטלוויזיה. ובפנותו לאלוהיו, הוא ביקש ישועה לחיילים שלנו, ביקש לצאת משם והתפלל שהסיוט ייגמר.
לחלק את הפירורים
"אנחנו מחלקים את המעט שיש לנו בדרך הכי צודקת שאנחנו יכולים להמציא", הוא מספר, "נציג מכל קבוצה אחראי על החלוקה לשלוש מנות שוות, ואז נציג אחר מאותה קבוצה בוחר איזה מהמנות יקבל כל חבר מתוך השלושה... זה הופך לאירוע כמעט טקסי. המחלק מזיז פירור ימינה, פירור שמאלה, מנסה להגיע לרמת דיוק של מיליגרם. אנחנו משתמשים בכוסות פלסטיק חד־פעמיות (אצלנו הן כמובן נצחיות) מסומנות בעט, כדי למדוד את הרוטב או את המים, מוודאים שכל אחד קיבל בדיוק עד אותו קו".
"החלטנו לאסלם אותך", אמר לו החוקר. הוא הניח בפניו קוראן, ביקש שיניח את יד ימינו עליו ויחזור אחריו על דברים שיאמר. מרגלית סירב. "יש לכם כל כך הרבה מוסלמים, מה אתם צריכים אותי?", החוקר לא הניד עפעף. "מחר בשש נוציא אותך להורג". עם הבשורה הזו הושלך מרגלית שוב לתאו ונאלץ לעבור את השעות הבאות במחשבות על סופו הקרב. אבל השעות חלפו, וגם הימים, ודבר לא קרה. "הבנתי שהם עבדו עליי", סיפר לי לפני שלוש שנים בביתו בפתח תקווה.
מסר אוניברסלי נחרץ
המרת דת בכוח איננה המצאה של ימינו. כבר בראשית ימיה התפשטה דת האסלאם בכוח. שלושה שבטים יהודיים חיו בחצי האי ערב ונעלמו בתוך כמה עשרות שנים. הם לא התפוגגו מרצונם הטוב. אחד מהשלושה, שבט בנו נד'יר מן העיר אל־מדינה, הכריז מלחמה על מוחמד ואנשיו. בתגובה נכבש השבט, הוגלה צפונה לח'ייבר ולימים נעלם. משם נולדה הקריאה הידועה בפי מפגינים ערבים בימינו, "חי'יבר ח'ייבר יהודים, צבא מוחמד עוד יחזור".
לא רק האסלאם אלא גם הנצרות התרחבה בחרב. מה היו מסעי הצלב, אם לא כיבוש והתפשטות בשם הדת. יהודים מתו על קידוש השם בארצות הנוצריות, כי הכריחו אותם להמיר את דתם. היהדות, לעומתן, איננה דת מיסיונרית באופייה. היא אינה בנויה על הרחבת השורות, ועל כן לא דבקו בה לאורך הדורות סיפורים על גיור בחרב.
למרות זאת, לא חסרות עוולות שעשו יהודים בגויים, לכאורה בשם האל. עַם סגולה אנחנו, עם חבּוּרה כחולה. כזה המין האנושי, ואין בו טובים וטובים פחות. היכן שיש היררכיה, יהיו גם ניצול והשפלה. כלפי נשים, ילדים, אוכלוסייה נכבשת, עובדים חסרי זכויות או שבויי מלחמה. ניצול, כליאה ועינויים. בכנסייה, בחוגים חרדיים ובשוקי העבדים של ארצות ערב.
זהו מסר נחרץ, אוניברסלי, לכל מי שחושב כי אפשר לאלץ אדם להמיר את דתו, או להתחזק, או להאמין באידיאה שליבו מסרב לה. אם דת כלשהי וחוקיה הם שפה לדבר בה עם אלוהים, אין זה חשוב באיזו שפה בוחרים.
התרעות פיקוד העורף