המהלך של ליברמן שנועד לשבור את המונופול של חיל האוויר | משה נסטלבאום

במשך עשורים נשענה תורת הביטחון של ישראל על הרתעה, התרעה והכרעה. בשנת 2018 נוצרה תוספת סמויה מן העין וקטלנית מכולן: אגו ארגוני.

בהיסטוריה המערכתית של מדינת ישראל ישנן החלטות שאינן רק משגים טקטיים אלא גם נקודות מפנה אסטרטגיות שמעצבות את פני המציאות לשנות דור. ליברמן זיהה, בראייה אסטרטגית שקדמה לזמנה, כי שדה הקרב העתידי ישתנה ללא הכר, וכי הסתמכות מוחלטת ובלעדית על חיל האוויר כזרוע התקיפה וההרתעה המרכזית היא הימור, שעלול לעלות בפגיעה קשה בעורף.

האם מה שקרה להצעה הוא שיעור מאלף בקיבעון מחשבתי ובעיוורון אסטרטגי? המטה הכללי של צה"ל, בהובלת בכירי חיל האוויר והרמטכ"ל דאז, הדפו את היוזמה. הם ראו בה איום על תקציבי הענק של חיל האוויר, ערעור על תפיסת העולם המושרשת שבה הכל מתחיל ומסתיים במטוסי חיל האוויר, ובעיקר ניסיון "פוליטי" להתערב בתורת הלחימה של צה"ל.

התוכנית מוסמסה, התקציבים נבלמו, והרעיון נקבר תחת הררי מילים מכובסות. במבט לאחור, במיוחד על רקע אירועי השנים האחרונות, והמלחמות הרב־זירתיות שבהן ישראל מצאה עצמה נצורה תחת מטחי טילים וכטב"מים, הדברים היום מחייבים חשיבה ובדיקה נוספות, לצד השאלה אם בלימת הקמתו של חיל הטילים היא אחד המחדלים הביטחוניים בתולדות המדינה.

הפתרון ל"טבעת האש"

הרעיון לא נולד בחלל ריק. הוא נשען על ההבנה שאיראן, חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה יצרו סביב ישראל "טבעת אש", המבוססת על רקטות וטילים מדויקים. ליברמן העריך שמול איום כזה חיל האוויר, עם כל עוצמתו הטכנולוגית וגבורת טייסיו, יהיה מוגבל. חיל האוויר זקוק למסלולי המראה, הוא עלול להיפגע ממערכות הגנה אוויריות מתקדמות שהרוסים והאיראנים פרסו במזרח התיכון, והוא תלוי לחלוטין בתנאי מזג אוויר וזמני סבב ארוכים בין המראה, תקיפה, חזרה, חימוש והמראה מחדש.

חיל טילים יבשתי מציע זמינות מיידית, פריסה רחבה, חסינות יחסית מפני מתקפות על בסיסים קבועים, ויכולת להנחית מכות אש אדירות, מדויקות, תוך שניות ספורות בלבד מרגע קבלת הפקודה. האם התנגדות המטכ"ל נבעה מחשש לאובדן המונופול האווירי? ייתכן שחיל האוויר ראה את חיל הטילים כמתחרה על עוגת התקציב, ולא כמענה הכרחי לאיום קיומי שישתק את המדינה.

העלות הכלכלית של טילים מדויקים קרקע־קרקע נמוכה עשרות מונים מזו של רכישה ואחזקה של טייסות קרב מתקדמות כמו ה־F35. עלות שעת טיסה, עלות החימוש האווירי והסיכון לחיי טייסים - כל אלה הופכים את התקיפה האווירית למשאב יקר, שיש לנהל תוך התחשבות.

מי שלא תומכים בהקמת חיל טילים לא קונים את הטענה שמדובר באלטרנטיבה זולה יותר. הקמת מערך טילים היא אופציה יקרה, שאורכת זמן רב. הקמת מערך הטילים של איראן ארכה 40 שנה, לדוגמה.

מי שלא תומכים ברעיון טוענים גם שירי טילים לא מפתיע את האויב. אמצעי גילוי חדשניים יכולים לגלות טילים ממרחקים גדולים, מה שמאפשר גם לייצר הרתעה וגם להפיל את הטיל, בעוד מטוסי קרב יכולים לטוס בגובה נמוך או בתוואים שקשה להתגלות בהם - ולהפתיע את האויב.

אם ישראל תשתמש למשל בטילים בליסטיים בקנה מידה גדול, האויב יכול להתחקות אחרי מסלול מעופו של הטיל שיגיע למטרה רק מהכיוון שממנו הוא שוגר. ככל שישראל תשגר יותר טילים בליסטיים, יימצאו מערכות שיידעו להתמודד עם הטילים.

מי שתומכים ברעיון הקמת חיל טילים טוענים שחיל כזה היה מאפשר לצה"ל להחזיק במלאי של אלפי חימושים מדויקים לטווחים של מאות קילומטרים, שמיוצרים בחלקם הגדול בישראל בתעשיות הביטחוניות המקומיות. מערך כזה היה מעניק למדינת ישראל יכולת תגובה עצמאית, מאסיבית, שאינה נשחקת לאורך ימי לחימה ארוכים.

הקונספציה הצה"לית סירבה להשתחרר מכבליה. טענו אז שחיל האוויר מסוגל לספק מענה לכל מטרה בכל טווח. ייתכן שזו הייתה זחיחות מקצועית. המערכת סירבה להבין שבמלחמה רב־זירתיות כוללת, בסיסי חיל האוויר עלולים להיות תחת מתקפה של טילים מדויקים וכטב"מים, שינסו להשבית את מסלולי הטיסה ולפגוע במערכים הטכניים.

חיל האוויר, מוכשר ומתוחכם ככל שיהיה, אינו יכול להיות בכל מקום בו־זמנית באופן רציף. השאלה היא - אם היה לישראל חיל טילים עצמאי, עם משגרים ניידים המפוזרים ברחבי הארץ, האם ניתן היה להשמיד את משגרי האויב בלבנון, בסוריה ובעזה בתוך דקות ספורות מרגע הזיהוי, ללא צורך בהקצאת טייסות, ללא תלות במערכות נ"מ של האויב, ומבלי לסכן חיי אדם בלחימה אווירית מורכבת?

המצדדים בהקמת חיל טילים טוענים שניתן היה ליצור מאזן אימה אמיתי, שבו האויב יודע כי על כל מטח לעבר תל אביב, הוא יספוג באופן מיידי ומסיבי עשרות טילים מדויקים על מרכזי הלחימה שלו. מי שבקיאים בתחום ההגנה האווירית שוללים את הרעיון, ואומרים שאין צורך בהקמת חיל טילים נפרד.

---

מעצמה ללא מענה

האם בהיעדר חיל טילים ישראל נגררה למלחמה שבה חיל האוויר נשחק במשימות של הגנה. והאם מדינת ישראל, שהיא מעצמה טכנולוגית עולמית בפיתוח טילים מדויקים, נותרה ללא מענה הולם רק בגלל מאבקי אגו ויוקרה פנים־צבאיים?

בצה"ל ביטלו את אזהרותיו של ליברמן והתייחסו אליהן כאל גחמה פוליטית, במקום לראות בהן קריאת השכמה. ייתכן שמדובר בכשל תפיסתי עמוק, שנובע מחוסר היכולת של המערכת הצבאית לבקר את עצמה ולנהל חשיבה אסטרטגית שונה שאינה צומחת מתוך המטה הארגוני הקיים.

שניים מהבולטים שבמפקדי חיל האוויר לשעבר סירבו להגיב על הדברים, ביקשו שלא להתראיין, ואף סירבו להביע את דעתם בשאלה אם יש צורך בהקמת חיל טילים נפרד.

שוללי הרעיון טוענים שמטוסים עדיפים לרוב על טילים. טילים אומנם זולים יותר, אינם זקוקים לשדות תעופה נרחבים, ואין צורך בטייסים שיפעילו אותם, אבל מטוסים מתאימים יותר לקשת איומים רחבה יותר.

והאיומים על מדינת ישראל אכן הולכים וגוברים. הקמת חיל טילים איננה שאלה תיאורטית או ויכוח תקציבי של העבר. השאלה היא אם זאת נחיצות קיומית דחופה לבניין הכוח של צה"ל לשנים הבאות. על כך חלוקים בצה"ל. ח"כ ליברמן סבור שהגיעה העת לבצע את המהפכה שנבלמה ב־2018 ולתקן את הטעות האסטרטגית שנעשתה לפני שנים.