צפיתי בה מרחוק, שותה קפה במטבח. רגל שמאל שלה קפצה בעצבנות. העברתי את מצב הרביצה שלי בכורסה לצד השמאלי שלי, כי כבר הפנמתי שמשהו לא ברור מגיע, וחייבים להיות מוכן. להראות רפיון מוחלט, אבל להיות ערני ודרוך.
נרגעתי, זה אירוע קל לדחייה. רק לפני יומיים הרי ביקרנו במקלט, בגלל התימנים. "בטח שאני זוכר, כפרה, אבל מה לעשות שיורים עלינו? איך את רוצה שנטוס? אני לא בנוי להיות פליט בקפריסין, נתון לחסדיה של מירי 'המחוננת', שתקדם אותי ברשימת הפליטים ממקום 71 אלף למאייה הראשונה. קנית ביטוח לביטול טיסות, נכון?".
בסדררר, זה יקר להיות ציוני, מפונק ומטומטם. הגענו למלון, נפתחו לי העיניים. חדיש, מתחם ענק, עם תשע בריכות שחייה, חוף ים מצוחצח על לגונה מקסימה, עם בית קפה ומסעדה על קו המים. לבחור מלונות כיפוש יודעת. מיד קפצה לי לראש השוואה לאילת. אז המלון הכי מפואר באילת, נראה ומתנהל כמו חושה בסיני, לעומת המלון הזה.
אצל הגויים בעוילם-גוילם, שירות זה מקצוע, לא עבודה מועדפת למשוחררי צה"ל. מלצר נשאר מלצר גם אחרי 50 שנה, האיכות והאדיבות בהתאם. ואם מכניסים למשוואת החופשה את העלויות: חדר במלון חמישה כוכבים באילת בסופשבוע מתחיל באלף יורו ללילה (עם אוכל על פלטה חשמלית, בלי אספרסו בגלל הבאבא־בובות, וגיגית גדולה על תקן בריכה יחידה), אז באיה נאפה מסתפקים ב-300 יורו, אבל יש תשואה להשקעה.
בארוחת הבוקר השוויתי אותנו, תושבי כתריאליבק'ה, לשאר העמים. נתחיל בילדים ממדינות סקנדינביה, הרפובליקות הבלטיות ומזרח אירופה, ומדינות האי הבריטי. הם לא זזים מהשולחנות. אמא מביאה להם את הצלחות, הם אוכלים בשקט. את המשפחות מהרפובליקות הבלטיות שהרכיבו את בריה"מ מזהים מיד. הילדים ישובים זקופים בכיסאות, כמו מתעמלות אומנותיות, ללא תזוזה. בצלחות שהאמא מביאה להם יש ירקות, ביצים וגבינות. הם מסיימים לאכול, ממתינים עד שאמא תביא להם פנקייק אחד. וזהו, נגמר.
אנחנו הרי אור לגויים. אז הילדים שלנו מארגנים לעצמם את הצלחות. פוצחים בפנקייק ועוברים לעוגות, כדי לסגור 2,500 קלוריות לארוחת בוקר. האמהות מסתובבות עם צידניות, ומעמיסות לתוכן כמויות אוכל שמספיקות לשבוע, כדי שהמשפחה לא תרעב רחמנא ליצלן, עד ארוחת הצהריים.
# # #
בבריכות זה אירוע אחר, שומעים רק עברית. הנשים שופכות על עצמן ליטרים של שמן תינוקות, כדי שהצלייה תהיה איכותית. הגברים במים, או על גדת הבריכה, מלווים את הילדים השוחים. הילדים מנצלים כמובן כל מ"ק של מים, כולל שחייה בתעלת החרסינה שמחברת בין הבריכות, לצערם של האבות המתייסרים.
אז הגבר פנה למים, כדי לגעור בילד. "מה יהיה איתך? שעתיים אתה במים, אני סחוט כבר. לווייתן שוחה פחות ממך. בוא, צא כבר מהמים, נלך להעיר את אמא שלך, שעתיים היא לא עונה. אולי קרה לה משהו". הילד שחה לצד השני של הבריכה, בהתעלמות מוחלטת מהגערות. הגבר פנה אליי, אחרי שקלט אותי שרוע על המיטה המוצלת.
"נו, מה אתה אומר, קוף? איזה עולם זה שהאישה ישנה, והגבר שעובד כמו חמור שישה ימים בשבוע, עובד כמו חמור גם בחופשה. מה היה לי רע בבית? הייתי עכשיו במיטה עם מזגן, אף אחד לא היה מדבר איתי בכלל. אני רואה אותך, החיים שלך סילאן. אני יודע שאשתך מרוקאית. אני רואה שהילד מדבר רק איתה. אתה גבר אחשלי, אתה גבר. עשית בחירה טובה בחיים". אני חייכתי, כיפוש צחקה וענתה לו: "אני מציעה לך שתיכנע. זה המצב כרגע, אתה לא יכול לשנות אותו".
פתאום, כאילו אות משמיים, שמעתי את גיאצ'ו צועד לכיווני חמוש בכדור מים וקורא לי בקול: "אבא, אבא, בוא למים". מיד הורדתי על עיניי משקפי שמש ונשכבתי על הצד, מתפלל שהוא יוותר לי. התפילות לא עזרו. הוא הגיע, טפטף עליי טיפות מים מבריכה אחרת. "אבא, זה לא מעניין אותי שאתה מנמנם. בוא איתי למים, הבאתי את הכדור".
לא הגבתי. רק כיפוש הגיבה: "מאמי, אני מציעה שתקצר את הסבל, ותיכנס למים לשחק איתו". תמיד יש לה פתרונות והצעות ייעול. נכנעתי, קפצתי למים. הבריכה הייתה כמעט ריקה. גיא בן רבע ל-14 שנים, בריון, עם עוצמת זריקה של נער בן 17 לפחות. בהכוונה נכונה הוא יכול להיות כדורידן או שחקן כדורמים, אבל הוא רק רוצה להיות שוער בכדורגל וכדוריד, כמו אביו הדפוק, שאין לו סנטימטר בגוף שלא נפגע משוערוּת.
הוא פירק אותי, אבל לא נכנעתי, הגעתי לכל כדור. זרקתי לו בעוצמה כדי להתיש אותו, הוא רק התלהב מהאירוע. כיפוש קראה לנו החוצה, כדי לשתות מים.
כבר אי אפשר לדבר אנגלית לידו, הוא מבין יותר מדי. הקליטה שלו לשפות מדהימה אותי. כיפוש דאגה לו לקולה, לי לקפה פראפה. היא הביטה בו, משכה אותו אליה והצמידה את שפתיה למצחו. "גיא, יש לך חום. בוא קח נורופן ושכב כאן לידנו". הוא נעתר, שתה קצת, נשכב ונרדם מיד, עם אגודלו בפיו. כשהוא ישן הוא מלאך אמיתי.
"אני מעריכה שזה סביב 38.5 מעלות חום. נתתי לו נורופן, זו כמוסת ג'לי והיא משפיעה מיד. עוד חצי שעה הוא בריא". אלה החיים, כשאשתך למדה ועדיין לומדת רפואת ילדים באמצעות צ'ט ג'י-פי-טי. וג'מיני וכל החארטה. אני דרשתי שיראה אותו רופא, כי אני פרימיטיבי. "מאמי, חכה קצת. הוא מעלה חום מדי פעם, סמוך עליי. הוא לא כמוך שמזמין רופא הביתה אם החום שלך עולה ל-37.5 ואומר לי: 'מאמי, תם הטקס. תדאגי לילד'".
החרשתי, כי ה"סמוך עליי" כבר הביא אותי למקומות קריטיים בחיי. קפצתי למים וצללתי רוחב וחצי של הבריכה בלי מאמץ. סיכמתי ביני לביני שהעישון עוד לא גמר אותי, רק להיום כמובן, בלי עין הרע. טפו-טפו-טפו.
הילד הקיץ אחרי שעה. "אבא, בוא למים". הסכמתי, אבל בלי כדור. "בסדר, גיאצ'ו. אבל בוא נלך למפל, זה זרם קר, זה ירענן אותך". צפיתי בו והוא נראה לי תקין, אם כי נטול האנרגיה שאופיינית לו. הלכנו לאכול על שפת הים. אמרתי לכיפוש שאין לגיא תיאבון, ואנחנו נראה רופא אחרי ארוחת הערב, ואני לא רוצה לשמוע שום הסתייגות, הערה או את חוכמתו של ד"ר גוגל.
בחזרה לחדר, כיפוש רכשה מדחום. הבדיקה הראתה 39.6 מעלות. אני כמעט התעלפתי, אבל הדוקטור תיקן לי את הילד בכדורת שהוא שלף מהארון במרפאה. בתוך כמה שעות גיאצ'ו החלים, אבל הספיק להדביק אותי בווירוס. אני הייתי גיבור-על והחלמתי ללא סיוע רפואי, רק באמצעות מנוחה מוחלטת בחדר הממוזג, והקפדה על שינה של 14 שעות בממוצע ביממה. כמובן ששמרתי על מאזן הנוזלים בגופי באמצעות מיצי פירות, ירקות, מים וקפה פראפה. לדעתי, אני יותר חכם מדוקטור גוגל ומדוקטור כיפוש, שלא חדלה מלהציע לי נורופן. "קח, זה יעשה לך טוב". פסדרררר, אני עדיין נוקט את השיטות של אמא ז"ל.
# # #
"ולעניין ליברמן, הוא לא רק עבריין, הוא גם מרגל, פסדררר, אז מה? האיש ניהל כאן כלכלה ללא דופי. אני חייב בקיבינימט של הביטחוני אדם שהיה שר חוץ, שר אוצר ושר ביטחון, שכזכור התפטר בגלל המדיניות של המתחזה לצ'רצ'יל, עם התפנוקייה לחמאס. הוא גם דרש להוריד שם כמה ראשים, המתחזה סירב".
אז הציבור שלי צורחים עליי שאני נרקומן של כוחניות, וכל יום שאיני מאושפז במוסד סגור, זו סכנה ברורה ומוחשית. "אולי אתם צודקים. אבל אתם אלה שהכרחתם אותי להצביע. היה לי טוב בטראסה, לשבת מלמעלה ולראות כמה אתם מפגרים, שחוזרים על אותה טעות שוב ושוב. אני מבטיח לפרוש אחרי הבחירות לכנסת ה-26, אם תוקם ממשלה, כל ממשלה בכל הרכב. מילה של הקוף. זו טרחה עצומה בשבילי להגיע לקלפי, לעמוד בתור. אני לא אוהב אנשים, זה גורם לי להזיע, וגעגוע לאמבטיה שכבר אין לי".
אבל עד לבחירות אני אוכל ת'לב. המצב בצפון מזעזע במסגרת מבצע שאגת החנינה, והמצב יהיה הרבה יותר רע בחודשים הקרובים. את האורניום של איראן: 440 ק"ג מועשר לכ-60%, נתון שאיני מאמין לו כלל וכלל, וגם עוד טונה של אורניום מועשר ברמה נמוכה, אנחנו נראה רק בסרטון של AI.
טראמפ הפך את איראן למעצמה, באותה נשימה הפך גם את קטר למעצמה אזורית. הכסף הקטרי יממן את השיקום הצבאי באיראן, לסעודיה יהיה צבא עצום, כי זה טוב לכלכלה האמריקאית, האמירויות ישתקמו מהר-מהר, ורק אנחנו בכתריאליבק'ה נמשיך לדבר.
ומה יקרה בגבול הלבנון? כלום ושום דבר. עוד מעט הכוחות ישובו לקו הגבול המקורי. אפילו המתחזה לצ'רצ'יל כבר הפנים שאם אתה לא יושב סביב השולחן, אתה בצלחת, ושאר המשתתפים בסעודה יאכלו אותך. עצוב לכם, קינדערלך של שאבעס קוידש? תתנחמו, יהיה עצוב הרבה יותר, המונים יותר - אם המתחזה לצ'רצ'יל ירכיב את הממשלה הבאה.
# # #
"תקשיב לי, ילד. יש לי בנות יותר מבוגרות ממך ואני יותר מכפול ממך בגיל. ת-ב-ר-ח!!! אל תודיע, קח מונית לנתב"ג. אתה אדם אמיד, תוותר על המטען האישי אצלה. עלה על טיסה למיאמי, בלי להודיע לאף אחד. איך שאתה נוחת, אתה מחליף טלפון, לא רק מספר, מחליף את השם במרשם התושבים, ובונה זהות חלופית. אם לא תעשה את מה שאני אומר, אתה תגמור בסנטוריום סגור, בגלל ההפקה, בת הזוג והפסיכו שמסתלבטים עליך בשביל רייטינג".
ולבת הזוג אמרתי למסך: "מה נסגר איתך, ילדה? אין הפקה בחוף שיביאו לך יין? למה את מתעללת בילד? אני כבר צרחתי עליו בהופעה שלקחת אותו: ת-ב-ר-ח, ט-מ-ב-ל. כי יותר טובה את לעולם לא תהיי, וגם עכשיו, יקירתי, את כבר בלתי נסבלת בעליל. הוא לא מתאים לך, את זקוקה לעבד, כפי שכתב פורטיס. תפרשי, כי הוא פוחד ממך, אז הוא לא יפרוש. אני הייתי בורח ממך כמו מאש, בלי להודיע ובלי להשאיר עקבות".
גם הזוגות האחרים במצב צבירה של התכלבות, אחד על השנייה, ולהפך, אבל לא ברמה של נועה והבחור האומלל ממיאמי. בסדר, הגיע זוג חדש, חמודים באמת. אני רק מקווה שהם לא יסבלו. אני במקום היינטע־שדכנים של הפסיכו, הייתי מכליא בין אסף הגרוש לנועה הגרושה. בטקס החתונה הייתי משמיע להם רק שני שירים: "עשי לי את המוות" של החברים של נטאשה, ו"שועל במנוסה", של פורטיסחרוף, אבל בלופ אחד אחרי השני. אני חושב שזה היה שוס. מאמש־מאמש שפריצים של רוע ותסכול על הקירות.
התרעות פיקוד העורף