כדי להבין מה עומד מאחורי פרץ האקטיביזם השיפוטי הזה ביחס למוסד מבקר המדינה, צריך למקם את המאבק על המוסד הזה בתוך הקשר רחב יותר של מאבק חברתי על שליטה במוסדות, בעידן שבו ההגמוניה הישנה, זו שרואה את עצמה כיורשת החוקית של מפא"י ההיסטורית, מצטמצמת דמוגרפית, מפסידה שוב ושוב בבחירות, ולכן נאחזת במוסדות ככלי שישרת את מטרותיה.
על הרקע הזה צריך להבין את פרץ האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ ביחס למוסד מבקר המדינה. פתאום בג"ץ מצמצם את סמכויות המבקר לחקור את שבעה באוקטובר, ופתאום בג"ץ מתערב בהליכי הבחירה של מבקר המדינה, וזאת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של הכנסת ובהיעדר הוכחה ברורה לכך שניתנה הנחיה פוליטית לצלם בקלפיות.
יודגש כי התערבות בהצבעות בכנסת היא התערבות נדירה ביותר. בשיטת המשפט הבריטית - שמדינת ישראל היא חלק ממנה - קיים עיקרון קשיח למדי של הפרדת רשויות ואי-התערבות בענייניו הפנימיים של הפרלמנט. כאן לא מדובר בהליך מעין-שיפוטי, כמו נטילת חסינות, שבו בג"ץ נוהג להתערב. כאן מדובר בהצבעות בכנסת, שקיבלו את אישור היועצת המשפטית של הכנסת, ואין כאן אקדח מעשן המעיד על הנחיה פוליטית להצביע באופן המפר את עקרון החשאיות בבחירות. זו ליבת העשייה הפוליטית, ואין תקדים להתערבות בסוג כזה של פעילות פרלמנטרית בכנסת.
התרעות פיקוד העורף