זה מזכיר לי תובנה נהדרת שלמדתי בקבלה. בעברית, המילים קרב, להתקרב וקורבן חולקות אותו שורש. הרעיון עמוק: לא כל קרב נועד להשמיד. לפעמים מטרתו היא ליצור מציאות חדשה שמאפשרת התקרבות. ומהו הקורבן? לעיתים הקורבן הוא האגו שלנו. ויתור על הצורך לצאת מהחדר בתחושה שהשפלנו את הצד השני והשגנו ניצחון מוחלט. כדי להתקרב להסכם כל צד צריך לוותר על משהו. זה נכון ביחסים בין בני אדם, וזה נכון גם ביחסים בין מדינות.
עוד משהו שאנחנו צריכים ללמוד מההתנהלות של טראמפ, שרבים בתקשורת הישראלית מפספסים, הוא האיזון שהנשיא יוצר בין חוסן לגמישות, כפי שמצופה ממנהיג. טראמפ גילה חוסן כשהבהיר שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. הוא גילה גמישות במשא ומתן ולא דרש להשפיל את הצד השני. אך כשהאיראנים הפילו את המסוק האמריקאי בזמן המשא ומתן, הוא הראה להם את נחת זרועו. לכן, כשטראמפ אומר: "אם הם לא יקיימו את ההסכם, אני אוריד להם פצצה על הראש״, הם יאמינו לו. וזה גם ההבדל בין ההסכם הזה ובין ההסכם שאובמה עשה.
לטראמפ היה חשוב להגיע לפסגת G7 עם בשורות ומתנות, כיאה לדוד מאמריקה. לכן הוא היה נחוש להכריז על הסכם בפסגה, כשלמעשה עדיין לא היה הסכם. גם היום יש רק מזכר הבנות. חלק מהפרשנים בישראל מיהרו לקבוע שההסכם רע לישראל עוד לפני שידעו מה כתוב בו. אנחנו צריכים לזכור שישראל היא רק חלק אחד בפאזל. לראשי מדינות אירופה מחירי הדלק חשובים יותר משלום היהודים, וזה לא חדש. העובדה שמחיר הנפט חזר כמעט מיד לכ־70 דולר לחבית, רמתו לפני המשבר, נתפסה אצלם כהצלחה.
התרעות פיקוד העורף