צריך לראות את זה כדי להאמין. כשכבר נדמה ששום דבר שטראמפ יעשה או יגיד לא יכול להפתיע אף אחד, הוא ממשיך להפתיע. הוא בעצם אומר לביבי, "שמע, אתה בידיים שלי, אני אדון לגורלך, כדאי שתתיישר". בעברית קוראים לזה איום. פומבי. גלוי. מהדהד. נשיא אמריקאי מאיים על ראש ממשלה ישראלי, כאילו כלום. דברים שבעבר היו נרמזים בחדרי חדרים, אף פעם לא באופן ישיר, תמיד על ידי מקורבי-מקורבים ברמזי-רמזים, נצעקים היום בקול גדול, בפרהסיה. והכי מדהים: עושה רושם שטראמפ מבסוט מעצמו ונהנה מכל רגע. נתניהו, קצת פחות.
חסידיו של נתניהו, שחלקם מתחילים להתפכח, ממשיכים לשאול "מה הייתם עושים אחרת". זו שאלה שמופיעה כשהטיעונים מסתיימים. כשהפיאסקו שאליו הגענו ברור, מוצק, מטיל צל כבד על חיינו. בעולם מתוקן לא צריך לענות על השאלה הזו. אין לה שום רלוונטיות. אף אחד מהעונים, נניח שמדובר בי, לא מחזיק בסמכות או באחריות לקבוע מה צריך היה לעשות בעבר ומה צריך לעשות בעתיד. כישלונו החרוץ כל כך, המחריד כל כך, הצפוי כל כך, המדמם כל כך, של מנהיג שכינה את עצמו "מר ביטחון" והתגלה כמר ביזיון, לא מצריך הסברים מצד אלה שלא היו שותפים לו. האיש צריך לצרור את צרורותיו ולהסתלק.
היציאה מההסכם היא החטא הקדמון שהביאנו עד הלום. ובעיקר הביא את האיראנים למרחק נגיעה מפצצה. הכול תוצרת נתניהו. וטראמפ, שהיה אז הכסיל השימושי של נתניהו.
מה שאני הייתי עושה אחרת, זה לא ממשיך את המלחמה בעזה שלוש שנים. מפסיק אותה שנה קודם, בתנאים שלי, לא בתנאים של טראמפ. זה היה מאפשר לי להתחיל את הטיפול בחיזבאללה הרבה קודם ומותיר מספיק אנרגיה, גם אצלי וגם אצל האמריקאים, לעניין המרכזי: איראן. אה, זה היה יכול גם להציל כמה חטופים. בהנחה שזה עניין את נתניהו.
ואם אנחנו כבר בשוונג, אז לא הייתי מקים ממשלה עם כל הפירומנים המטורללים ביותר שאפשר לקבץ. לא הייתי מצעיד את ישראל לקראת דיקטטורה ומחסל את המוסדות הדמוקרטיים שלה. לא הייתי מאבד את כל העולם. לא הייתי מוותר על אירופה. לא הייתי נואם מאחורי גבו של נשיא דמוקרט מכהן ב-2015, ומפרק את הברית עם הדמוקרטים. לא הייתי שם את כל הביצים שלי בטראמפ, הנשיא הכי אוהד לישראל בכל הזמנים, מסיבה פשוטה: טראמפ עלול להתהפך בכל רגע ואז, אתה מביט ימינה, מביט שמאלה, ומגלה שנשארת לבד. תודה.
התרעות פיקוד העורף