החברה הישראלית ניצבת בשנים האחרונות בפני אחת התקופות המורכבות והמטלטלות בתולדותיה. התחושה הקולקטיבית היא של אובדן דרך, של ספינה המנווטת בלב סערה ללא מצפן, כשקברניטיה נראים כמי שאיבדו קשר עם המציאות האובייקטיבית ועם צרכיו האמיתיים של הציבור. השיח הציבורי סוער, והביקורת המופנית כלפי הדרג המדיני והצבאי הופכת חריפה ונוקבת מיום ליום, על רקע מה שנתפס ככישלון ניהולי וערכי מהדהד.
כאשר מביטים על ההתנהלות הנוכחית של הממשלה ומערכת הביטחון, עולה תמונה מדאיגה של קיפאון אסטרטגי מהול בחוסר לקיחת אחריות. הנה ניתוח של המצב כפי שרבים בציבור חווים אותו:
לעיתים הוא מרים את ראשו מעל פני המים ומכריז שהצבא מתרסק אל תוך עצמו, אבל זה לא מונע ממנו להמשיך להוביל לוחמים אל מותם ללא שום תכלית. השילוב בין השניים הוא שילוב קטלני לעם ישראל, והתוצאות מוכרות לכולם: צה״ל לא הכריע בשום גזרה ומצבנו הביטחוני היום הוא החמור ביותר מאז קום המדינה.
כשפורסמה הידיעה על השתלטות צה"ל על הבופור, כתבתי מיד מאמר ובו טענתי כי מהלך זה לא יניב שום תועלת מבצעית ולא יקרב אותנו ולו במעט להכרעת החיזבאללה, התרעתי כי הדבר יגרום לנו נזק כבד באבדות בנפש ויביא לחימום הגזרה מצד חיזבאללה ביתר שאת. כתבתי גם שבסופו של דבר ניאלץ לסגת מהבופור במוקדם או במאוחר, ללא כל הישגים ממשיים. זהו בדיוק המצב שבו הדרג המדיני והצבאי מנסים לייצר דימוי של מנצחים, ומקריבים לשווא את חיי החיילים.
נוכח ההסכם הבעייתי שחתם טראמפ עם איראן, המקבל את דרישתה לקשור בין הפסקת האש עמה לבין הפסקת אש מוחלטת בלבנון, גובר החשש מהשלכותיו: על פי תנאי ההסכם, עם חתימתו , תוך 60 יום, תידרש ישראל לסגת מלבנון אל גבולה הצפוני. כבר כעת קיים איום איראני על חיזבאללה כי אם ישראל תמשיך בתקיפותיה בלבנון, הם יגיבו בירי מסיבי של טילים בליסטיים, רקטות וכטב"מים בעוצמה חסרת תקדים, ולא יכנסו לתהליך המשא ומתן.
המציאות המשתקפת בתיאור זה היא אכן עגומה. כאשר המערכות הציבוריות קורסות בזו אחר זו, האחריות אינה יכולה להישאר תיאורטית בלבד. ניהול מדינה בעתות משבר דורש קבלת החלטות אמיצה, שקיפות מול האזרחים, ובעיקר, הצבת האינטרס הלאומי לפני האינטרס הפוליטי האישי.
הקריאה לשינוי עמוק בדרגים המנהיגים אינה נובעת מרצון בהפיכה, אלא מתוך דאגה קיומית עמוקה לעתיד הבית הלאומי. כדי לשקם את החוסן הלאומי, את הכלכלה ואת מעמדה הבינלאומי של ישראל, יש צורך בהנהגה חדשה, רעננה, בעלת חזון ויושרה, שתוכל לאחד מחדש את השורות ולבנות מחדש את האמון שנשחק עד דק בין האזרח לבין מוסדות השלטון. הזמן אינו פועל לטובתנו, וההיסטוריה לא תסלח לאלו שראו את המדינה דוהרת אל התהום ולא נקפו אצבע כדי לעצור אותה.
התרעות פיקוד העורף