הפסקנו להקשיב והתחלנו לריב: מה קרה לנו בדרך? | מיכל הירש נגרי

האתגר הגדול של החברה הישראלית אינו להגיע להסכמה, הוא ללמוד מחדש כיצד לחיות יחד בתוך אי-ההסכמה | נדמה שיותר ויותר אנשים מתחילים לחפש משהו אחר: היכולת לחלוק על דעתו של האחר בלי לשנוא ובלי להסית

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
בית הרוס בבארי
בית הרוס בבארי | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
2
גלריה

לפני כמה חודשים שמעתי מישהו אומר שהבעיה הגדולה ביותר של ישראל היא שאנחנו כבר לא מתווכחים כדי להבין, אלא כדי לנצח.

חשבתי על המשפט הזה הרבה אחר כך. לא משום שהוא חדש, אלא משום שהוא מצליח לתאר במדויק תחושה שמלווה רבים מאיתנו. נדמה שבשנים האחרונות איבדנו את היכולת להניח לרגע שהאדם שמולנו הוא אדם הגון, גם אם הוא חושב אחרת מאיתנו. במקום להתווכח על רעיונות, אנחנו עסוקים יותר ויותר בשיפוט של אנשים. במקום לנסות לשכנע, אנחנו מנסים לסווג. במקום להקשיב, אנחנו ממהרים להכריע מי שייך למחנה הנכון ומי לא.

האירוניה היא שהחברה הישראלית מעולם לא הייתה בנויה על הסכמה. היא הוקמה על ידי אנשים עם תפיסות עולם שונות שהתווכחו על כמעט כל דבר אפשרי. המחלוקת לא החלישה אותם. במובנים רבים, היא הייתה אחד ממנועי הצמיחה של החברה הישראלית. הבעיה מתחילה כאשר המחלוקת מפסיקה להיות כלי לבירור והופכת לכלי לפירוק.

רועי נגרי
רועי נגרי | צילום: דוברות בארי

דווקא משום כך קשה כל כך להביט בשיח הציבורי שלנו כיום. לעיתים נדמה שכל מחלוקת הופכת מיד למאבק זהויות, וכל ויכוח לשאלה מי שייך ומי לא. במקום להתמודד עם טיעונים, אנחנו מתמודדים עם אנשים. במקום לנסות להבין, אנחנו ממהרים לבטל.

למנהיגות בישראל יש אחריות מיוחדת למצב הזה. למילים של נבחרי ציבור יש כוח אדיר. הן מעצבות נורמות, קובעות גבולות ומשפיעות על הדרך שבה הציבור כולו מדבר ומתנהל. מי שבוחר ללבות כעס, להעמיק חשדנות ולהציג מחנה שלם כאויב, אינו יכול להתפלא כשהשיח הציבורי מאמץ את אותה השפה.

אבל האחריות אינה נעצרת שם. גם לתקשורת יש תפקיד משמעותי. כלי תקשורת אינם רק משקפים את המציאות; הם גם מעצבים אותה. הבחירה אילו קולות להגביר, איזה סוג של דיון לעודד ומה נחשב ל"שיח ראוי" משפיעה על כולנו. ובעידן שבו הכעס הפך למטבע עובר לסוחר, קל מאוד לתגמל את מי שצועק. קשה יותר לתת מקום למי שמקשיב.

למרבה המזל, נדמה שיותר ויותר אנשים מתחילים לחפש משהו אחר. אפשר לראות כיצד דווקא אנשי ציבור, עיתונאים ויוצרי תוכן שבוחרים לנהל שיח מכבד, ענייני ומורכב זוכים לאמון ולהערכה. לא משום שהם נמנעים ממחלוקת, אלא משום שהם מוכיחים שאפשר להתווכח בלי להשפיל, לחלוק בלי לשנוא ולהוביל בלי להסית.

האתגר הגדול של החברה הישראלית אינו להגיע להסכמה. הוא ללמוד מחדש כיצד לחיות יחד בתוך אי-ההסכמה. להיאבק על רעיונות מבלי לפרק את השותפות בינינו, ולזכור שגם כשאנחנו חלוקים, אנחנו עדיין חולקים גורל משותף. זה לא רק מבחן למנהיגים שלנו. זה מבחן לכולנו.

תגיות:
ויכוח
/
בארי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף