רגעי חוסר שליטה של טראמפ חושפים אסטרטגיה חדה ומסוכנת | ד"ר לירז מרגלית

דונלד טראמפ משנה אסטרטגיה מול איראן וחיזבאללה: מהפיתוי והמחמאות לאיומים ישירים כדי לכופף את המציאות, ולשמור על שליטה בסצנה הפוליטית והביטחונית במזרח התיכון

ד"ר לירז מרגלית צילום: פרטי
עקבו אחרינו
דונלד טראמפ: "נתניהו יעשה מה שאגיד לו לעשות" | צילום: youtube

במובן הזה, טראמפ הרבה פחות כאוטי ממה שנדמה. הוא לא תמיד מאבד שליטה. הרבה פעמים הוא משתמש בחוסר השליטה כמופע של שליטה. למעשה, אצל טראמפ מדובר בחוסר שליטה כאסטרטגיה. כעת קורה משהו אחר.

דונלד טראמפ
דונלד טראמפ | צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein

מי שעוקב אחרי טראמפ מבין שמה שמוביל אותו זה האופטימיות. טראמפ לעולם לא נותן למציאות לבלבל אותו; הוא מייצר מציאות ואז דואג שהקלפים יסתדרו אל מול המציאות שיצר. רק עם איראן הגישה הזו לא עובדת לו. האיראנים לא נכנסו לתפקיד שיועד להם בתסריט. הם לא נבהלו מספיק, לא התמסרו מספיק, לא נתנו לו את תמונת הניצחון. להפך, הם המשיכו לשחק דרך השלוחים שלהם, איימו על הורמוז והפכו את "רגע השלום" שלו לרגע של חוסר שליטה.

ופה טראמפ מחליף אסטרטגיה. לא כי היעד השתנה - הוא עדיין רוצה עסקה, שקט והורמוז פתוח. הוא עדיין רוצה את ההישג. אבל כשהפיתוי לא עובד, הוא עובר לאיום. כשהמחמאה לא עובדת, הוא עובר להשפלה. כשהמציאות לא מתיישרת מרצון, הוא מנסה לכופף אותה בכוח. וזה כבר לא רק משא ומתן. זה ויסות רגשי.

מיכליות נפט וספינות מטען במצרי הורמוז
מיכליות נפט וספינות מטען במצרי הורמוז | צילום: רויטרס

יש בזה משהו שמזכיר ילד שביקש יפה ולא קיבל. בהתחלה הוא מחייך, אחר כך משכנע, אחר כך מגביר את הקול, ואז, כשהוא מבין שזה לא עובד, הוא רוקע ברגליים. רק שכאן מדובר בנשיא ארצות הברית מול איראן, חיזבאללה ומצר הורמוז. ופה חשוב לדייק: טראמפ לא "סתם מתפרץ". הוא מבין את כללי המשחק, יודע להפעיל לחץ ולהפחיד.

אבל ברגעים כאלה נחשף המרחק הקצר מדי בין האסטרטגיה המדינית לבין המבנה הנפשי שלו. האיראנים לא רק מאתגרים אותו אסטרטגית; הם פוגעים לו בסיפור. הם לא מאפשרים לו להיות הדמות שהוא רוצה להיות: האיש שסגר את העסקה, כופף את האייתולות, פתח את הורמוז והביא שלום.

וברגע שהסיפור הזה נסדק, אנחנו כבר לא רואים רק מדינאי שמפעיל לחץ. אנחנו רואים אדם שמנסה להחזיר לעצמו שליטה על סצנה שברחה לו מהידיים.

דונלד טראמפ בכנס ה-G7
דונלד טראמפ בכנס ה-G7 | צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein

וזה הרגע המסוכן. כשמנהיג לא מצליח להפריד בין האינטרס הלאומי לבין הצורך האישי שלו לנצח את הסצנה, מדיניות חוץ מתחילה להיראות כמו מערכת ויסות עצמי. האיום כבר לא נועד רק להשיג יעד - הוא נועד להרגיע את הפגיעה, לסגור את הפער ולהחזיר את התחושה שהוא זה שמנהל את האירוע.

במובן הזה, טראמפ לא בהכרח שינה כיוון מול איראן. הוא שינה מצב רגשי - מטראמפ שמפתה את המציאות לשתף איתו פעולה, לטראמפ שמעניש את המציאות על כך שהיא מסרבת. פה בדיוק ניכרת הסכנה אצל אדם שכל כך זקוק לניצחון, שהוא מתקשה לזהות מתי האיום כבר לא משרת את האסטרטגיה אלא את האגו.

תגיות:
איראן
/
דונלד טראמפ
/
ארה"ב
/
מצר הורמוז
/
הסכם עם איראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף