ההתקפה של דנון על הכללת ישראל ברשימה השחורה היא מהלך שמטרתו ערעור הלגיטימיות של מוסדות האו"ם. דנון מבין שכדי לנצח במגרש שבו קיימת הטיה מראש נגד ישראל אי אפשר לשחק לפי הכללים הרגילים. יש לחשוף את הצביעות, להצביע על כפילות הסטנדרטים, ולעשות זאת באנגלית רהוטה ובביטחון עצמי מוחלט.
בעוד שדיפלומטים מקצועיים שצמחו בשירות החוץ נוטים לעיתים לשפה רכה מדי, פשרנית ומנומסת, דנון מביא את ה"רוטוויילריות" הדרושה מול הגופים העוינים ביותר. הוא לא בא לניו יורק כדי למצוא חן בעיני סגל הדיפלומטים באו"ם או כדי לקבל הזמנות לקוקטיילים. הוא בא כדי להילחם על מעמדה הבינלאומי של המדינה, והוא עושה זאת כמקצוען.
ההתרשמות היא שדנון ממלא את תפקידו מתוך תחושת שליחות עמוקה. במקום להתעסק בטוקבקים, ברייטינג או במיצגים ריקים מתוכן, הוא מתמקד בבלימת החלטות עוינות, בחשיפת פרצופם האמיתי של תומכי הטרור ובעמידה איתנה מול הלחצים הכבדים ביותר. העימות האחרון עם פאטן הוכיח כי דנון הוא השגריר הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.
בשעה שישראל נמצאת תחת מתקפה מדינית חסרת תקדים, היא אינה זקוקה לטווסים המעוניינים בהאדרת שמם, אלא למכונות מלחמה הסברתיות שמסוגלות לעמוד מול הגלים העכורים ביותר ולנצח. דנון הפך מפוליטיקאי שנוי במחלוקת לנכס אסטרטגי חיוני במערכה על האמת של מדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף