ראש ממשלה שהוביל במשך שנים את המדיניות מול איראן אינו יכול להיות מנותק מתוצאותיה. אבל השאלה מי אחראי אינה תוכנית פעולה. גם אם נכריע בוויכוח על העבר, לא נפתור בכך את אתגרי העתיד.
ההסכם עומד להגדיר את המציאות האזורית בשנים הקרובות, בין שאנו אוהבים אותו ובין שלא. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר שקועה בחשבונות עבר. עליה להקדיש את עיקר האנרגיה לשאלה כיצד לפעול בתנאים החדשים שנוצרו.
כדי לעשות זאת נדרש מבט מפוכח, נקי ככל האפשר מפוזיציה פוליטית. המציאות האסטרטגית אינה מתעניינת בהעדפות הפוליטיות שלנו, ואויביה של ישראל אינם מבחינים בין ימין לשמאל. גם האתגרים הביטחוניים והמדיניים אינם נפתרים באמצעות ניצחון של צד אחד בוויכוח הפנימי.
האתגר הזה גם גדול מכדי להיות פרויקט של אדם אחד. גם המנהיג המוכשר ביותר אינו יכול לבנות לבדו אסטרטגיה חדשה, לשקם את מעמדה של ישראל ולגייס את הלגיטימציה הציבורית והבינלאומית שתידרש. מה שנחוץ עכשיו אינו "איש חזק", אלא נבחרת חזקה של מנהיגים שמסוגלים לעבוד יחד ולקדם את האינטרס הישראלי מעל לשיקולים מפלגתיים.
התרעות פיקוד העורף