"סולטנות עומאן והרפובליקה האסלאמית של איראן, כשתי המדינות החופיות המשקיפות על מצר הורמוז, מדגישות את מחויבותן להבטחת מעבר בטוח במצר... שתי המדינות מסכימות להמשיך בדיונים באמצעות קבוצת עבודה משותפת בין משרדי החוץ במטרה להגיע להסכם על ניהול הניווט העתידי במצר, השירותים שיינתנו והעלויות הנילוות אליהם... כל ההסדרים הנוגעים למצר הורמוז חייבים להתבצע תוך כבוד מלא לריבונות ולזכויות הריבוניות של שתי המדינות המשקיפות על המצר".
המפה שמסבירה הכל
כשמסתכלים על ה"שפיץ" של מצר הורמוז במפה, קל להתבלבל. השפיץ הוא הנקודה הצרה ביותר של מצר הורמוז. זהו חצי האי מוסנדם שנמצא תחת ריבונות עומאנית, למרות שאין לו רצף יבשתי עם עומאן עצמה-בינו לבין עומאן נמצא מזרח האמירויות (ראה מפה לעיל) וגבולה הימי המשותף עם איראן בהורמוז. לפנינו נקודה אסטרטגית קריטית עבור תעבורת הנפט שאיננה רק ה"שפיץ", אלא גם נתיבי היציאה וכניסה הרחבים למצר.
סלע המחלוקת
ממערב ניצבים שלושת האיים אבו מוסא, טנב הגדול וטנב הקטן, המודגשים במפה הם איים שנמצאים במחלוקת. איראן אמנם מחזיקה בהם בפועל מאז 1971, אך איחוד האמירויות תובעת עליהם מאז ריבונות מוחלטת. לפי החוק הבינלאומי, לכל מדינה אמורה להיות שליטה מלאה ב-12 מייל (22 ק"מ) של מים ריבוניים היקפית לשטחה. בתוך כך, הטווח שמסמנת איראן מהאיים עצמם, מוטל בספק דיפלומטי וחוקי.
הדרישה שהאמירתים צריכים להציב
לפי האמור, נכון ואף חיוני שאיחוד האמירויות תציב דרישה נחרצת לקהילה הבינלאומית ולמדינות המפרץ: לא יהיה כל מנגנון במצר הורמוז מבלי שהאמירויות תהיה שותפה מלאה כפי שמכתיבה הגיאוגרפיה.
יתירה מזאת, מבחינתה לא יהיה כל שינוי בסטטוס קוו של המצר מטרם המלחמה. אם מעוניינים בשינוי, אפשר לפתוח מחדש את הדיון בבעלות על האיים שבמחלוקת בפתחו המערבי של הורמוז. סביר שדרישה אמירותית כזו תזכה לגיבוי מסעודיה, ששר החוץ שלה הצהיר בשבוע כי היא מתנגדת לכל גביית תשלום בהורמוז.
התרעות פיקוד העורף