סיפרו לנו שהאיראנים חזקים במשא ומתן. עפו אמרות כנף כגון: "האיראנים מעולם לא ניצחו במלחמה ולא הפסידו במשא ומתן", או: "יש להם מאות שנות ניסיון במשא ומתן", ועוד הברקות שנינות ושעשוע. האמירות האלה לא נשמעו באמת רציניות, מה כבר יכולים לעשות במשא ומתן, שהוא בעצם רק דיבורים, אם אי אפשר להשיג זאת במלחמה שהיא רק מעשים?
אני חושב שהאיראנים הבינו שהמערב לא מתכוון באמת להשיג דברים, ואף שצ'רצ'יל השיג כניעה ללא תנאי של הנאצים, המורשת של המערב מצויה יותר באמרה שמיוחסת לו: פטפוט-פטפוט עדיף על מלחמה-מלחמה.
האיראנים אמרו בגלוי: אנחנו נחותים בנשק ותמיד נהיה, אבל אנחנו בעלי יכולת עמידה ונכונות להקרבה גדולות יותר. אין בעולם מי שיודע לשרטט טבלה שבה עמודה אחת היא כל הנשק שבעולם ועמודה שנייה היא נאומים על עמידה והקרבה, ואז לראות איזו עמודה גבוהה יותר.
בינתיים אנחנו, וגם המערב, עומדים מול יריב חלש בקרב אבל בשדה המשא ומתן משתמש בנשק סודי שאת הנוסחה שלו אנחנו מגלים רק כשאנחנו מבינים שהפסדנו. יש להם כנראה כלל כזה במשא ומתן: "כשאנחנו אומרים 'זו ההצעה האחרונה שלנו', עוד לא התחלנו באמת".
היכן האנדרטה שהייתה פה?
בתל אביב החפורה והמעונה, בין הריסות תמ"א לבין מחילות רכבת עתידית, אני חולף לי בכבישים המיוסרים בדרכי לפה או לשם. לאחרונה, כאשר עברתי בפיתולי הכביש המעוקם שליד כיכר רבין, ראיתי שגם בכיכר יש פעילויות בנייה, והרבה קורות, ברזלים, מנופים, צינורות ושאר חומרי בנייה ענקיים שונים, מזדקרים שם כה וכה בערבוביית תוהו ובוהו ישראלית, אף שכמדומני חברת הכרייה של המטרו היא סינית.
בתוך כל הבלגן של הבנייה, פונות לכיוונים שונים גם כמה קורות חלודות מוכרות לי. זוהי האנדרטה לזכר תומרקין, שניצבת שם בכיכר רבין. היא נראית עכשיו חלק מחומרי הבנייה שפזורים שם. ייתכן שהיא נראית ככה גם לפועלים הסינים. תקווה מחלחלת בבני מעיי הששים. אולי כשיפנו את פסולת הבניין בתום העבודות, הפועלים הסינים, שלא מבינים כלום בזרמי האומנות הישראלית בשנות ה-70, ומתוך בורות גמורה, יפנו גם את קורות הברזל החלודות האלה.
איך הם יכולים לדעת שזו אנדרטה לשואה ולגבורה? מי יודע בכלל? אני מניח שגם אם הם היו שואלים את הקבלן הישראלי: "בוס, מה זה? אפשר לזרוק?", הוא היה מגרד את הקרחת ואומר: "לא יודע מה זה. אברר". אבל הוא היה שוכח לברר כי יש לו מע"מ להגיש.
מי מסיח את הדעת מהסחות הדעת?
אני לומד שפה בדואולינגו כבר שנה או הרבה יותר. לא חשוב כרגע איזו שפה (פורטוגזית), לא חשוב כרגע מדוע (כדי שלפחות אוכל לומר "סליחה, אני מדבר רק מעט מאוד פורטוגזית", כאשר אציג דרכון פורטוגלי באיזה נמל תעופה בעולם ויפנו אליי בחיוך בפורטוגזית שוטפת).
נחמד ללמוד שפה בדואולינגו. הם יודעים ללמד (אם אתה אכן לומד), זה שעשוע מועיל, ומה שאני רוצה לספר הוא חידוש שהופיע לי שם לאחרונה. הם שואלים אותי פתאום אם אני רוצה לבטל הסחות דעת. זאת אומרת, אם אני רוצה למנוע כניסה לטיקטוק, לאינסטגרם, לשקוע בחדשות וכדומה? הם קוראים לזה בפירוש ביטול הסחות דעת. לא בדקתי מה בדיוק הם מציעים ואיך זה פועל, ואיך הם מסיחים לי את הדעת מהסחות דעת, אבל רק שאלתי את עצמי מדוע אין פטנט ביטול הסחות דעת כזה לכל המשימות החשובות יותר בחיים?
פינת השלולית
צפרדע זקן יושב בין צמחי השלולית ורואה בטלפון שלו דברים שמבהילים אותו. נסיכות חיילות בבסיס, נסיכות בבתיהן, בחדרי הנסיכות שלהם (הלא מסודרים), אפילו נסיכות בכיתה בבית ספרן, עולות בטיקטוק לייב.
מחכות לתגובות ושאלות. מגיבים להן, גם שולחים לפעמים מתנות דיגיטליות (וזה נדיר), אבל הצפרדע הזקן לא מאמין לאיזה עולם נחשפות כך הנסיכות. בין המגיבים יש הרבה זאבים ששם המשתמש שלהם הוא באותיות ערביות. זה יכול היה להיות נחמד אם האורחים האלה, החודרים למקומות לא להם, היו רק שולחים ורד, אבל התגובות הן הרבה דגלי פלסטין, שעליהם כבר כתבתי בעבר, אבל נוספו הרבה דברים רעים.
משפטים כמו (באנגלית): "הא הא, את מישראל אני מפלסטין, את הולכת להישרף", לחיילת ושמה אורפז, או (בעברית): "התחבאו היטב, איראן תתקוף אתכם", לחיילת אחרת. או: "יש טילים שמגיעים לכיוונך" לנסיכה שברקע הצילום רואים את השולחן שלה בכיתה. יש גם דברים גרועים יותר. הן מוקפות בזה. הן מוחקות, חוסמות, אבל נסיכה אחת שם אמרה: "יש מאות כאלה, אי אפשר למחוק כל כך הרבה".
הנסיכות מוקפות היום בדברים שמי שלא נמצא בשלולית של הטיקטוק לא מבין ולא מכיר.
התרעות פיקוד העורף