איפה הכסף?
כשחברה ישראלית מפתחת ומייצרת מוצר בחדרה ומוכרת אותו בוויסקונסין, ברור לכולנו שמדובר ב"יצוא" של סחורה. אבל מה קורה כשאותה חברה ישראלית בוחרת גם לייצר את המוצר בוויסקונסין? באיזו עמודה אנחנו אמורים לרשום את זה? התשובה היא שמבחינת החשבונאות הלאומית אנחנו עדיין נמצאים תחת "יצוא סחורות", אבל בעמודה נפרדת של "יצוא סחורות שלא עברו בגבולות ישראל".
כן, יש קטגוריה כזו. ולא רק שהיא קיימת, היא אפילו צמחה ב־74% ב־2025 – 7 מיליארד דולר פלוס מינוס – וברבעון הראשון של 2026 היא צמחה אפילו יותר. כלומר, יותר ויותר מוצרים שפיתחו חברות ישראליות מיוצרים ונמכרים בחו"ל מבלי שעברו בתוך גבולותיה של הארץ המובטחת.
הנתונים עצמם אינם חושפים את שם החברה, אבל הם כן מגלים את הענף: מחשבים, ציוד אלקטרוני וציוד אופטי. מכאן כבר אפשר להבין שלא מדובר במאפייה משפחתית שהחליטה לפתוח פס ייצור במילווקי, אלא בפעילות טכנולוגית־תעשייתית בקנה מידה גדול מאוד. איזו פעילות? האם יש קשר למלחמה ולהייפ סביב התעשיות הביטחוניות? מכאן זה כבר השערות.
העיקר האמונה
בסדר. נניח שהשתכנענו, ושאכן יש חברה אחת ש"עשתה את המכה" בשנה ורבע האחרונות והיא זו שמושכת למעלה את נתוני היצוא. אני מניח שאת הבעלים זה משמח, ואולי גם המנכ"ל קיבל איזה בונוס שמן, אבל בהנחה שרובנו לא חשבונאים לאומיים ולא בדיוק יצאנו למסעדה עם האישה לחגוג את הגירעון בחשבון השוטף, למה זה צריך לעניין אותנו?
ובכן, זה מפני שהפעילות הכלכלית של החברה הזו, תהיה אשר תהיה, שייתכן שרובה או כולה מתרחשת בכלל מחוץ לגבולות הפיזיים של המדינה, אחראית לחלק לא מבוטל מהצמיחה של התוצר הישראלי. זבז'ינסקי מסביר כי בלי התרומה של אותו יצוא שלא עבר בגבולות ישראל, צמיחת התמ"ג ב־2025 הייתה חלשה בהרבה - במקום צמיחה רשמית של 2.9%, המשק היה מציג צמיחה של כ־1.6% בלבד. כלומר, כמעט מחצית מהצמיחה באותה שנה נבעה מפעילות של ייצור ומכירה בחו"ל. ברבעון הראשון של 2026 הפער חריף עוד יותר: הירידה בתוצר, שעמדה על 3.8%, הייתה עלולה להגיע לפי האומדנים לכ־10.5% בלי אותה חברה אלמונית.
בנוסף, חוץ מההשפעה על התוצר, ייתכן שהעלייה ברווחים של אותה חברה (או חברות) תרמה גם לעלייה בהכנסות המדינה ממיסים - והיא גם כנראה אחראית לכך ש"לראשונה מאז 2012 המשק הישראלי עבר לגירעון בחשבון השוטף", בזכות הרווחים הלא מחולקים של הבעלים הזרים של אותה חברה (כן, כן, מזכיר שגירעון פה זה דבר חיובי, אבל הבטחתי שלא ניכנס לזה).
אז נכון, צמיחה זו צמיחה, ואם החברה הזו רשומה בישראל אז בהחלט אפשר לספח אותה לתוצר ולשמוח על המיסים שהיא מכניסה לקופת המדינה, אבל באותה נשימה צריך גם לזכור שזה מה שזה – נתונים מחברה אחת או מספר חברות מצומצם, ולא תמונת מצב מייצגת של המשק כולו. וכשהצמיחה נשענת במידה משמעותית על פעילות נקודתית כל כך, היא פחות מייצגת את מצבם של רוב העסקים, העובדים ומשקי הבית, וגם שברירית יותר.
כל שינוי חשבונאי, עסקה גדולה שמתבטלת או החלטה עסקית גרועה של מנכ"ל אחד יכולים להזיז את המחוג במהירות לאזור האדום. לכן זה אומנם משמח שהתוצר גדל, ואנחנו מקווים כמובן שימשיך ויגדל אפילו יותר, אבל לפחות כל עוד אותה פעילות חריגה אחראית לחלק גדול כל כך מהצמיחה, צריך להיזהר מלבנות על הגידול בתוצר סיפור גדול מדי על הבריאות הכללית של הכלכלה הישראלית.
קטנה לסיום
אני מסיים בקרוב סבב שישי של מילואים (הגדוד שלי עשה שבעה, "הפסדתי" אחד כשהבן השני שלי נולד), מה שלדעתי ממקם אותי אי שם בקצה העליון של סקאלת ימי המילואים, עם קידומת 3 שתהפוך לקידומת 4 ממש יום לפני סגירת הצו הנוכחי.
כיאה לכלכלן, הקדשתי את כל אותם מאות ימים לבחינת התנהגותו של מערך המילואים שלנו, עם קצת הפסקות למלחמה פה ושם, וכעת אני גאה להגיש לכם את "חוק ה־50 אחוז" שהגיתי ממוחי הקודח:
התרעות פיקוד העורף