המשפט של ואנס שהסגיר הכל: מה שבאמת חושבים בבית הלבן על ישראל ואיראן | אבי בניהו

כשסגן הנשיא האמריקאי מכנה את יצואני הטרור מאיראן "מנהיגים דגולים", הוא בעצם מאשר שישראל וארה"ב כבר לא. המנהיגים שלנו חיים מציוץ לציוץ. השותפות ההכרחית עם אזרחינו הערבים  

אבי בניהו צילום: פרטי
עקבו אחרינו
גיי די ואנס
גיי די ואנס | צילום: רויטרס
3
גלריה

1.

שוויץ, אופייה ושפתה כל כך רחוקים מהמזרח התיכון, תרבותו ושפתו. זהו האתר הכי פחות מתאים לנהל מפגש כזה. אבל גם האמריקאים עדיין לא מבינים פרסית מדוברת וזה בולט. על כל הצהרה של הנשיא דונלד טראמפ, האיראנים אומרים מיד את ההיפך. כל דבר שלכאורה "מסוכם", הם מפרשים שונה מארה"ב.

לדעתי הם פשוט משטים בנשיא, מרמים אותו, מנצלים את מצבו הירוד בארה"ב ומנסים לחבל בהרתעה הישראלית באמצעות הגדלת הפער והסכסוך בין הבית הלבן לבין בנימין נתניהו וישראל. זה ניכר ביכולתם להפוך את לבנון לסעיף במו"מ, ביכולת לכפות על נתניהו באמצעות טראמפ את ריסון הכוח והפעילות הצבאית בלבנון.

במילים אחרות: טראמפ, איש עסקים ממולח, שרק השבוע קיבל מטוס נשיאותי יוקרתי וחדשני במתנה מממשלת קטאר – לא ירשה ולא יסכים שנתניהו ישבש לו את הפוטנציאל העסקי האדיר עם קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות או לסכסך בינו לבין חברו רג'פ טאיפ ארדואן הטורקי. יש לו אג'נדה משלו. כן חברים, זהו המצב.

ברגע שסגן הנשיא ואנס הגדיר את שותפיו האיראניים לשיחות כ"מנהיגים דגולים", הבנתי שני דברים: שישראל וביטחונה לא בראש מעייניו של הבית הלבן ושנית, שהחל המאבק בין ואנס למזכיר המדינה מרקו רוביו על ירושת טראמפ במפלגה הרפובליקנית.

האתגרים שלפתחנו סבוכים ומורכבים: כל זירות הלחימה שלנו פתוחות ולא מוכרעות, מצבנו ברחבי העולם ובדעת הקהל בארה"ב בכי רע וההרתעה שהגיעה לפני שנה לשיאה, הולכת ונשחקת.

לא יסכים שנתניהו ישבש לו את הפוטנציאל העסקי. דונלד טראמפ
לא יסכים שנתניהו ישבש לו את הפוטנציאל העסקי. דונלד טראמפ | צילום: רויטרס

האמת צריכה להיאמר, גם ממשלה חדשה לא תפתור את כל הבעיות הללו ב"זבנג וגמרנו". האתגר גדול והוא מחייב ראייה מפוכחת, הבנת מגבלות הכוח, אחדות רחבה בהנהגה, הערכה לאומית מחודשת של בריתות והסכמים, חשיבה מחוץ לקופסה, הצגת תוכניות אזוריות ומאמץ ענק לעצמאות ביטחונית, לליכוד העם ולהסברה בעולם. זה לא הולך להיות טיול בפארק ביום שמש.

2.

"מנהיגות בעידן הטוויטר", הוא אחד הנושאים עליהם אני אוהב לדבר בהרצאות שאני נותן בנושא מנהיגות והנהגה בעידן החדש בהקשרי ביטחון ובכלל. אני אוהב מעת לעת לדמיין לעצמי את השר הבכיר או את השרה כשהם מתעוררים בבוקר, עדיין עם קורי עכביש בעיניהם, שולחים יד למכשיר הסלולרי, משתיקים את צלצול ההשכמה ופונים מיד אל רשת ה-X כדי לראות מה כתבו עליהם בלילה, מה עשו עמיתיהם, מה עמדתו של ראש הממשלה או של אחד משופריו, והיכן כדאי להשתחל הבוקר בציוץ מקורי אותו ישרשר ינון מגל כזה או אחר - או שבכלל "יקפיץ" אותו לראיון יוקרתי ברדיו או בטלוויזיה.

כן חברים, כך מתנהלים החיים החדשים של המנהיגים בבית הלבן ובירושלים. המנהיגים שלנו חיים ממהדורה למהדורה, מסקר לסקר, מציוץ לציוץ וכל העסק הזה מתנהל לו כך ללא מנהל סמכותי וממוקד, ללא הנהלה אחראית וללא האיזונים והבלמים הנדרשים - לא בתוך הממשלה ולא בכנסת שאמורה לפקח ולבקר את פעולות הדרג המדיני (אלא אם אתם סבורים שבועז ביסמוט, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא איזונים ובלמים לנתניהו, ישראל כ"ץ וגדעון סער.

וכל זה חייב להשתנות, ולו בחלקו, כדי שנוכל להשתקם, להתרפא ולהתמודד. אנחנו צריכים לדרוש מנהיגות ממוקדת, מחויבת, סמכותית ואחראית שתקדש את הפרדת הרשויות, שתתן דין וחשבון לכנסת ולוועדותיה ולא תשתמש בהם משל היו ראשי הועדות בכנסת, העוזרים הפרלמנטריים של נתניהו ושריו.

3.

אנחנו לא מעצמה, למרות שאנחנו אוהבים לנהוג כך ולהשלות את עצמנו. אנחנו מדינה נהדרת, אהובה ומאותגרת, עם הון אנושי מדהים ועם פוטנציאל מטורף. אבל, אנחנו שוכחים את גילנו הצעיר, את גודלנו, את מעמדנו במזרח התיכון, את תלותנו בארה"ב בכסף, תמיכה ונשק.

אנחנו שוכחים שאנחנו לא מנהלים את העולם ולא אמורים לנהל אותו, אנחנו לא קובעים מי יהיה נשיא ארצות הברית ומה תהיה המדיניות שלו, למרות שנתניהו חונך פה דור שחושב שכך הדבר, שישראל מנענעת את העריסה בוושינגטון. אנחנו שוכחים שאנחנו מדינה קטנה שנטועה בלב אזור עם מאות מיליוני ערבים, ללא חוקה, ללא גבולות מוסכמים, ללא מורשת ומסורת פוליטית, ללא תפיסת ביטחון כתובה, ללא תרבות פוליטית ומדינתית שנתגבשה, ללא אסטרטגיה וללא חזון אזורי.

אנחנו צריכים להבין ולהפנים את מעמדנו, את מגבלות הכוח, את הצורך לשרוד כעם וכמדינה יהודית דמוקרטית, בטוחה ומונהגת כהלכה בתוך אזור עוין, לבחון הכל מחדש, לחזק איזונים ובלמים וללכת קדימה וביחד. יש פה הון אנושי ויכולות נדירות ונוער נפלא ואקדמיה ומחקר ותעשייה והייטק ורפואה וחקלאות ואמנים ואנשי רוח – רובם מחכים לראות לפניהם גב של מנהיג שיוביל חזון ותקומה ואחדות ויקרא "אחריי".

4.

לדעתי, מנהיגות רצינית ואחראית צריכה לעשות ולהוביל לאן שמחייבים האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל ולא להיכן שמובילים הסקרים. מנהיגות כזו צריכה לעשות מה שצריך גם אם קשה ולא לחשוש - לא מ"פטריוטים" מזויפים ולא ממכונות רעל אינטרסנטיות.

להבנתי, שותפות עם אזרחי ישראל הערבים המובלים על ידי מנסור עבאס, היא אינטרס לאומי-ישראלי מובהק. לדעתי, מנסור עבאס הוא גדול המנהיגים שקמו לערביי ישראל בעשורים האחרונים, הוא מפוכח, הוא מדבר בעברית ברורה, הוא מכיר בישראל כמדינת היהודים, הוא תומך בשירות אזרחי לכל צעיר וצעירה בישראל, הוא שבה את ליבו של נתניהו בפגישות ביניהם והוא שבר תקרת זכוכית כשהצטרף לקואליציית השינוי עם נפתלי בנט, יאיר לפיד וגנץ לאחר ש"הולבן" על ידי נתניהו.

בני גנץ בוועידת מרכז השלטון המקומי
בני גנץ בוועידת מרכז השלטון המקומי | צילום: אבשלום ששוני

לכן, יש לנצל את ראש הגשר שמשגרים אליכם אזרחי ישראל הערבים בשנים האחרונות ולהושיט להם יד, לשלב אותם בממשלה, בשירות הציבורי, בשירות הדיפלומטי ובשירות הצבאי-אזרחי ובכך דרך השילוב, לחזק את ההזדהות עם המדינה.

התבוננו לרגע 30 שנה קדימה. אם אתם לא מבחינים כמוני במדינת ישראל שעלולה לאבד רוב ציוני ולהתקיים עם רוב של אזרחים ערבים וחרדים שצריכים ללמוד לחיות ביחד ושצריך להניח כבר כעת את היסודות לכך – או שאני עיוור או שאתם טומנים את הראש בחול.

5.

לא מזמן, התקשרתי לחבר קרוב מהצבא ושאלתי אותו כמנהגנו הקבוע "היכן אתה?".

"אני עם הילדים והנכדים באיחוד האמירויות", הוא השיב.

כשתהיתי "יקר שם, לא?", הוא מיהר לומר "כן, יחסית יקר, אבל בניהו אתה חושב שבכסף קניתי טיסות, מלון ואוכל, אבל אתה טועה. קניתי שבוע של חוויות בלתי נשכחות עם הילדים והנכדים שלי ולכן זה זול".

אז אני אימצתי ושבתי השבוע עם משפחתי מכמה לילות בכרתים וממליץ גם לכם לאמץ את התובנה החשובה הזו, כל אחד על פי צרכיו ויכולותיו, בארץ או בחו"ל, במלון או באוהל, בזולה על החוף או בשביל ישראל, בקיץ או בחורף.

בסוף הולך אדם לעולמו רק עם אוסף חוויות וריגושים.

6.

כשהנכדים והוריהם היו בפארק המים ובבריכות, קראתי לי על החוף את "עברי אהובי" בהוצאת ידיעות אחרונות שכתבה מרים דיקשטיין, קצינה בצה"ל ששכלה את בעלה עברי ז"ל, יליד עלי, מפקד מחלקה בגולני שנפל בקרב בלבנון. זהו סיפור אהבה מרגש, כתוב קולח וחושף את העולם של צעירים וצעירות שנשבעו אמונים למדינה הזו.

כשקראתי את מרים על עברי ז"ל, חשבתי כל העת במקביל על הקבר הרענן של סא"ל דור בן שמחון ז"ל מבית השיטה ועל אלמנתו הטרייה אריאל, המשרתת אף היא כקצינה בקבע בצה"ל.

שני קצינים נהדרים שנפלו: עברי מעלי ודור מבית השיטה, שתי אלמנות צעירות, שתיהן קצינות בצבא הקבע. אין שותפות גורל גדולה וגבוהה מזו בין עלי ובית השיטה ואת השותפות הזאת צריך לממש ולגבור על הפוליטיקאים המפצלים. זוהי ארץ שנתנו לו אוהביה כל אשר יכלו לתת.

ואנחנו – שרק נהיה טובים וראויים. שבת שלום.

תגיות:
ארצות הברית
/
בני גנץ
/
דונלד טראמפ
/
ג'יי. די. ואנס
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף