אפשר לנסות להסביר את המהלך באינטרסים כלכליים או ביטחוניים, אך גם הם אינם ניתנים להערכה ניטרלית-אובייקטיבית. האינטרס הנוצרי לשלוט בירושלים הוא פרי השקפת עולם ואמונה המייחסות לכך חשיבות עליונה. גם המלחמה בין המוסלמים לנוצרים, שהחלה מאות שנים קודם לכן ונמשכה מאות שנים לאחר מכן, נעוצה באמונות השונות של הצדדים.
התמונה שאותה רואים מיליוני הצופים במסכי הטלוויזיה בעולם היא של רצועת עזה החרבה, ילדים הרוגים ופצועים, ותושביה מסתובבים בין ההריסות, שוכנים באוהלים בשמש קופחת או בגשם שוטף. למרבה הצער, יש בישראל הסבורים שכל זה רק לטובה וכי בכך ביססה ישראל את כוח ההרתעה שלה. אלא שזו אמת חלקית בלבד. כנגד ההרתעה המוגבלת שהושגה יש להביא בחשבון את המחיר המשתקף בשינוי התודעה העולמית, לרבות השינויים בעולם הערבי, ואת התפנית שהתחוללה – שהיא ברובה לרעת ישראל.
התפתחות זו אירעה על רקע שנים של תעמולה קטארית עוינת ועל רקע של פגיעה קשה בזכויות הפלסטינים ביהודה ושומרון. התהליך צבר תאוצה עם הקמת הממשלה הנוכחית, שהיא לא רק ממשלת ימין "על מלא", אלא גם ממשלה שמדיניותה וההצהרות הלאומניות הנשמעות בקרבה ומפי תומכיה מקרינות תרבות של "הכוח יענה על הכל", שרק אותו כביכול מבינים ומכבדים באזורנו. מכאן גם אווירה של "הפצץ ופוצץ ככל יכולתך", וכל המרבה הרי זה משובח. ומי שלא מסתפק בכך, יכול לשמוע גם רעיונות דוגמת התיישבות מחודשת בעזה ואפילו בדרום לבנון. בקיצור, לנו מותר הכל, ולאיש מלבדנו אין זכויות.
היו זמנים שבהם דיברו אצלנו על שלום, לפחות על חתירה לשלום, ובעניין זה לא הייתה מחלוקת בין ימין לשמאל. המחלוקת התייחסה לתנאי השלום ולדרך להשגתו. אבל כיום – הס מלהזכיר. כבשנו שטחים בלבנון ובסוריה. ניתן היה לפחות לומר שנפנה את שטחי לבנון ברגע שחיזבאללה יפורק מנשקו. אבל אפילו את זה חוששים לומר, שמא ה"בייס" יתקומם. במקום זה מכריזים שלא נפנה את דרום לבנון, ומה שתפסנו בסוריה זה כמובן כבר שלנו.
כל הדיבורים הללו מהווים פיגוע ביטחוני במדינת ישראל, מערערים את מעמדה, מחזקים את אויביה ואת הסיכון לסנקציות נגדה. אולם הסיכונים גולשים מעבר לכך, ויש להם ביטוי גם בתחום המדיני והביטחוני. ישראל צפויה לקשיים גוברים והולכים ברכישת נשק וחומרי גלם לייצור נשק ותחמושת. וגם ההסכמים הכלכליים שיש לנו עלולים להיפגע, ובמקביל היכולת שלנו להתגונן בפני סיכונים אלה הולכת ומצטמצמת.
השפלה נוראית
ההתנצלות המשפילה של נתניהו נעשתה בשיחת טלפון מהבית הלבן, ופרטי השיחה פורסמו בעולם כולו. לא זכורה לנו מעולם השפלה דומה של ישראל וראש ממשלתה, השפלה המשקפת את חולשתה המדינית של ישראל ותלותה המוחלטת בטראמפ. כעת מסתבר שזה היה רק קדימון לימים קשים יותר.
ארה"ב חתמה על הסכם מסגרת כושל עם איראן, שבו התחייבה בדבר האופן שבו תפעל ישראל (או ביתר דיוק: לא תפעל) במאבקה בארגון הטרור חיזבאללה החותר להשמידה. עמדתה של ישראל בנושא זכתה להתעלמות מוחלטת. טראמפ להוט לסיים את המלחמה עם איראן ולהביא לפתיחת מצר הורמוז ולחידוש זרימת הנפט דרכו. לשם כך היה מוכן לשלם לא רק בדולרים אמריקאיים אלא גם באינטרסים של מדינת ישראל.
וכך הפכנו למטבע עובר לסוחר במאבק בינלאומי שאין לנו השפעה על אופן התנהלותו. אומר זאת בצורה חדה יותר: מאז מלחמת העולם השנייה לא נעשה ניסיון כזה לסחור ביהודים ולעשות בהם עסקאות. היה עלינו לחכות לנתניהו ולטראמפ כדי שהדבר ישוב ויתרחש.
אנו חייבים רבות לטראמפ. ישראל מנוהלת בידי ראש הממשלה נתניהו שטובתו האישית קודמת בעיניו לאינטרס של המדינה, אדם שבצד אחריותו לאסון 7 באוקטובר גרר אותנו למלחמה אינסופית, שאורכה המופרז אפשר לו להמשיך בתפקידו חרף כישלונו הנורא. בנסיבות אלה יש יתרון לכך שטראמפ מנהל את ענייניה של ישראל, ואכן אנו חייבים לו את עצירת המלחמה הבלתי נגמרת בעזה ואת החזרת החטופים. קיים גם ספק בהיגיון שבניהול המלחמה בלבנון ואולי עדיף שיעצור אותנו. אבל ל"יתרון" של ניהול בידי זרים יש מחיר כבד, המשתקף באובדן העצמאות שדורות של ישראלים צעירים הקריבו את חייהם למענה.
התרעות פיקוד העורף