המסר ברור: יהודי שרוצה להתקדם בקריירה ולשמור על סטטוס חברתי צריך לצאת נגד ה"ציונות". המוסלמים, לעומת זאת, לא נדרשים לגנות את חמאס ויכולים גם לתמוך בו. מעניין מה חושבים כרגע אלה שהאמינו שממדאני ודומיו הם בסך הכל סוציאליסטים-דמוקרטים חמודים שמתנגדים לאלימות.
אם למישהו היה נדמה שמצבנו קשה אך יציב, מסתבר שהוא לא יציב ואף ממשיך להתדרדר. מהסיסמאות הפופוליסטיות אצלנו היה אפשר לחשוב שכל מה שצריך ביחסי ישראל-אמריקה זה לדעת להגיד לנשיא האמריקאי "לא" מדי פעם. אבל יחסי ישראל-ארה"ב מורכבים מרבדים רבים. הם נכס שדורש תחזוקה שוטפת על ידי צוות של מקצוענים. אנחנו, לעומת זאת, התברכנו בעיקר במקצוענים שהביאונו עד הלום, ונצמדים עכשיו לאמירות נבובות שאמורות לסייע להם בפריימריז, שספק אם בכלל יתקיימו.
ארבע ישויות
הראשונה היא סין. הסינים אינם אנטישמים, אבל בהחלט משתמשים בישראל ככלי במאבקם להחליף את ארה"ב בתואר המעצמה מספר אחת בעולם. תקציב המלחמה הרכה שלהם עומד על סכום צנוע של 50 מיליארד דולר בשנה. חלק מושקע במבצעי השפעה שמטרגטים צעירים, חלק במימון עמותות פרוגרסיביות (שרעיונותיהן דומים להפליא לרעיונות הקומוניסטיים), וחלק בפיתוחי AI זולים שמאכילים את הארכיון האינטרנטי של הידע העולמי.
השנייה היא רוסיה, שבה עשו דיגיטציה למיומנויות האינדוקטרינציה הוותיקות. גם הרוסים שואפים להעצים חיכוכים בקמפוסים כדי להחליש מדינות מערביות, וגם הם מצאו לפתע שישראל, שהייתה פעם בלב הקונצנזוס, הפכה בשלוש השנים האחרונות לנושא חם, שאפשר להשיג באמצעותו קיטוב. אז למה לא.
השלישית היא מיודעתנו איראן, שמפעילה יחידה של כ-10,000 איש לניהול המלחמה הרכה, לצד צבא של בוטים שמלייקקים ומשתפים תכנים של טאקר קרלסון ומשפיענים דומים. ישראל, כאמור, התמקדה רק בצבא הקינטי, ולכן לא נגעה באף אחד ביחידה האיראנית. הפצצנו בלי סוף, אבל את המגרש הרך הותרנו ריק. האם זה עדיין מפליא אתכם שהמלחמה באיראן הפכה כל כך לא פופולרית בארה"ב, ושבסנאט העבירו השבוע החלטה לעצירתה?
הרביעית היא אהובתנו משכבר הימים, קטאר - אומנית ההשפעה הרכה המרופדת במזומנים, שמשווקת את האידיאולוגיה הקיצונית של האחים המוסלמים באריזה מעוצבת ויקרה. הקטארים לא יורים כדור אחד - הם רק השקיעו כסף. בין 400 מיליארד לטריליון דולר הושקעו בעשור האחרון באוניברסיטאות, בכלי תקשורת, בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים. אנחנו יודעים זה תקופה ארוכה שבאורח פלא חלק ניכר מהדור הצעיר באמריקה לומד לאהוב את התרבות הערבית ואת האסלאם, ובין היתר תלויות בכיתות מפות שבהן ישראל פשוט אינה מופיעה.
איה דרמר?
אז מה אפשר לעשות? אפשר לעשות הרבה מאוד. צריך פשוט להיות מכוונים לעניין. הצעד הראשון הוא להכיר סוף-סוף בעובדה שהמלחמה הרכה מסכנת את ישראל לא פחות מהטילים הבליסטיים. צריך לקחת בה חלק, להשקיע בה, לעלות כבר על המגרש עם נבחרת מובחרת - ולהבקיע.
במקביל מומלץ להפסיק עם טיעונים נבובים ש"אנחנו לא צריכים אף אחד", או שנוכח האנטישמיות הגוברת צריך "לקרוא ליהודים לעלות ארצה". זה לא יקרה כל עוד אנחנו במצב של מלחמה מתמדת - אנשים לא יברחו ממקום שהם תופסים כלא מספיק בטוח לאזור של מלחמה תמידית. הם פשוט יעברו לפלורידה.
יש לנו אפשרות לנצח במלחמה הרכה. הצעד הראשון והברור ביותר הוא לחבל בעבודה האנטישמית שעושה קטאר. זהו שורש הבעיה, ואם נפתור אותו - גם סין ורוסיה לא ישתמשו בנו. זה לגמרי אפשרי לעשות עבודה מתוחכמת שתחבל בהשתלטות האחים המוסלמים על ארה"ב. אבל כדי לעשות זאת אין ברירה אלא לפקוח עיניים. להתעורר, להיגמל מהפופוליזם המקומי והדילים המקולקלים - ולהתחיל לעבוד.
התרעות פיקוד העורף