בה בעת, על אף שבישראל העמדה הפומבית הייתה נגד קטר, על רקע מהלכים קטריים אלו ואחרים, בפועל התקיימו הסכמות שקטות בין ישראל לקטר, ובמסגרתם ישראל שימרה את כבודה של קטר ברמה כזו או אחרת, קידמה מולה הבנות שקטות בפורומים משותפים לישראל ולקטר בהובלה אמריקאית. הנימוק שהובא פעמים רבות להצדיק מערכת יחסים זו, היא מעין מדיניות ניהול סכסוכים שבמסגרתה לא כדאי להסלים את היחסים עם קטר עקב השפעתה הרבה בארה"ב ובמדינות אירופאיות רבות.
ממילא, כך טענה תפיסה זו, כדאי יותר למקסם רווחים מולם מבחינת שיתופי פעולה ביטחוניים ועסקיים מתחת לרדאר, ולהשיג את הרווחים מבלי להסתכן מול קטר עצמה, גם מתוך חשש שמה הזרועות יופנו נגד ישראל אף ביתר שאת. התיווך של דוחה בין איראן לבין ארה"ב המחיש כיצד מדיניות ניהול הסכסוכים הזו מול קטר לא עובדת. הדרך שבה קטר הפכה להיות כוח משפיע בין איראן לבין ארה"ב היא דינמיקה דומה לזו שהוזכרה לעיל עם ישראל. במהלך המלחמה העמדה הפומבית הקטרית לא דגלה בהסלמת היחסים מול איראן. עניין זה קיבל ביטוי בעובדה שאף לאחר ההתקפה ההרסנית בראס לפאן מצד האיראנים שהרסה 17% מיכולות הגז של קטאר, סירבה קטר לגרש את השגריר האיראני.
גם כאשר ניסתה לשדר עמדה תקיפה מול איראן קודם בדוחה סיפור יירוט שני המטוסים האיראנים שנשלחו לכיוונה, על אף שהם עצמם הדגישו שוב ושוב כי מדובר בפעולה הגנתית וכי הם דואגים לשלום הטייסים. באותו אופן אל ג'זירה ואל ערבי קידמו בצורת של ניתוחים גיאופוליטיים עמדה פרו-איראנית מובהקת. בניגוד לכך, הגישה הקטרית מול ארצות הברית הייתה גישה יותר תקיפה ולעומתית מבחינה פומבית, דוגמת קריקטורות שהציגו את טראמפ כמכור לנפט וכהיטלר בפרסומים קטריים, דוגמת הערבי החדש ובמאמרי דעה רבים מספור.
דינמיקה זו מציגה כיצד העמדה הפומבית לצד איראן, לצד הסכמות שקטות עם ארה"ב, שהתבטאו בשבחים שטראמפ הרעיף על קטר, יצרה דינמיקה ובמסגרתה התאפשר לקטר להוציא עוד ועוד ויתורים למען איראן בשם שימור התדמית הציבורית של טהרן. לשון אחר, היחסים הפומביים, על אף שנראו שלא משמעותיים מספיק לארצות הברית וכוויתור מינימלי, יצרו דינמיקה שהיוותה זרז עוד ועוד ויתורים שקטר הביאה לטובת איראן.
גם ההסדרים של מעבר בהורמוז הוצגו במהלך המלחמה ולאחריה בצורה שתצדיק את תדמיתה הפומבית של איראן, דוגמת דיווחים לתקשורת פרו-קטרית על כך שמכליות כיבו את האיתות כהצדקה למעבר המיכליות בהורמוז שלטראמפ נראה כהישג ולאיראן אפשר לשדר עמדה תקיפה. באותו האופן יש לבחון דיווחים קטריים לאחר חתימת מזכר ההבנות על כך שעומאן כביכול הפתיעה את משמרות המהפכה והעביר את מכליות בהורמוז, דיווחים שהופיעו סמוך מאוד להגעת ושר החוץ האיראני ואחריו ראש ממשלת קטר לעומאן, סביר להניח לשם תיאום אסטרטגי של הסדר תקשורתי-דיפלומטי זה.
ניתוח דינמיקה זו והשלכותיה לעניין יחסי ישראל-קטאר מלמד כי המדיניות ובמסגרתה הסכמות שקטות בחדרים הסגורים והבלגה על עמדה אנטי-ישראלית מצד קטר יוצרת את המשבר הבא בכך שהיא מכילה את ההתנהלות הקטרית ולמעשה אף מכשירה אותה בכך שקטר יכולה להתהדר שהיא יכולה להיות מתווכת אפילו מול ישראל. דוגמה לכך הופיעה בחשיפה על מעורבות קטרית בתיווך בין ישראל לבין חיזבאללה במקביל לתיווך הרשמי בין ממשלת ישראל לממשלת לבנון. מעורבות זו הושגה גם תודות להשלמה עם קטר כצינור להעברת מסרים, גם לארגוני הטרור, במשך מספר עושרים, שבהם קטר השתמשה בפתח המצומצם שניתן לה על מנת להפוך את עצמה למרכזית בתהליך.
אין כוונת הדברים שישראל תסלים בצורה התקפית את היחסים מול קטר. הצעה זו בעייתית כיוון שמעמדה בוושינגטון חזק מאי פעם. נדמה כי האסטרטגיה צריכה להיות בהתאם לאסטרטגיה הקטרית שעבדה בצורה כה מוצלחת. כפי שקטר השתמשה באינטרסים עסקיים כחלק אינהרנטי מהקשרים הדיפלומטיים שלה, ביחוד בתיווך, באפשרותה של ישראל לנהוג בגישה דומה. טרגוט של עסקים ספציפיים ששמם נקשר בקטר בארה״ב ובאירופה. תוך הבנה שהמהלך הזה הינו יותר ישים ממהלכים כלליים של "הסברה" מול קטר לשם השמצת שמה, מהלכים שאינם אפקטיביים ורק יביאו להסלמה מול וושינגטון שדואגת לכבודה של קטר.
הדרך הנכונה הינה להתמקד במקרה הקטרי דווקא לא בראש התמנון אלא דווקא באגרופיו הקטנים. מהלכים דוגמת סגירת קמפוס, יירוט עסקה או יירוט אירוח ועידה היו הרבה יותר משמעותיים וכואבים לקטר והראו כיצד לישראל ישנו פוטנציאל לאגף את קטר בצורה שלא תביא להסלמה רבה מול ארצות הברית, אך תבהיר לקטר שישראל לא מסכימה יותר עם ההכלה הפומבית, כיוון שמה שמתחיל בהכלה פומבית מחלחל בצורה מהירה מאוד לחדרים הסגורים גם במו"מ.
התרעות פיקוד העורף