אני יודעת שזה פופולרי לשנוא חרדים בתקשורת. לצבוע את כולם באותם צבעים, לספר שהם עושקים את תקציב המדינה, שהם משתמטים מהצבא, שהם איגנורנטים, שהם עושים הדתה, שהם אלימים ועוד קריאות אנטישמיות. זו בדיוק הטרגדיה של התקשורת הישראלית השמאלנית, שהיא כל כך מלאה בעצמה, עד שלרגע אחד אינה מרחיבה את משקפת העינית הצרה שלה, ויאללה, להסיט נגד ציבור שלם.
זאת אף שבתקשורת סיפרו לעולם שזו מחאה ישראלית עם מצעדי שפחות, שלטי קריאה לעזרה, עצירת נתב"ג, שביתה במשק הישראלי, אלפי שלטים מאיימים ברחובות הישראליים, שהדיקטטורה כבר פה ואיומים בפרסומים אל תוך הטלפונים. ושיא השיאים, לא אשכח ולא אסלח (ועוד רבים כמותי), פגיעה בקודש הקודשים של מדינת ישראל – צבא ההגנה לישראל בסרבנות.
מערכת הבחירות הנוכחית תכלול עוד הרבה חסימות כאלה מגורמים קיצוניים. הדין מוכרח להיות אחיד לעוברים על החוק מכל הכיוונים, אבל תמימים אנחנו לא. יש מי שייתנו אותו, ויש מי שיעברו עליו וימשיכו לקבל במה חמה באולפנים כלוחמי דמוקרטיה. תאמינו או לא, יש דור חרדי צעיר שגדל פה וממש רוצה לסלק את דור ההנהגה הרבני הזקן והחשוך, שמאיים עליו שילך לגיהינום אם יתגייס. ישנם רבנים צעירים שמאמינים בשילוב בין שירות בצבא לבין לימודי תורה, הם מתרבים ורק מחכים שהדור החשוך ייעלם.
האולימפיאדה היהודית
בזמן שהראש העולמי במונדיאל, והחופש הגדול מאיים לפרוץ פה ממש בשבוע הבא, בשקט־בשקט היהודים באים. ביום רביעי בערב יתקיים בירושלים טקס הפתיחה של משחקי המכביה, ומיום חמישי צפויה פה, בישראל שלנו, האולימפיאדה היהודית שמתקיימת אחת לארבע שנים.
אז אם נפשכם חפצה בבילוי תרבותי חיובי עם הילדים או עם הנכדים, כדאי להתעדכן כצופים בענפי הספורט המגוונים ובתחרויות שמתקיימות בכמה מוקדים במדינה. יש גם אירועים ממש כיפיים למי שאינם ספורטאים, וזה סוגר עוד כמה ימים של לו"ז לחופש הגדול, ובעיקר עוד כמה ימים לשמוח ביחד כקהילה. כל רגע שיש לנו לחייך במדינה צריך לנצל אותו. תודה לך, המכביה!
ביד חזקה
המלאכית הקטנה הולכת בדרכה של אמא כדוגמנית רנטגן ושברה את היד. אחרי כמה שבועות שבהם כל תושב בגבעתיים חתם לילדה על הגבס, הוא הוסר ויצאתי למסע חוצה ישראל לחיפוש סד מתאים להנחיה הרפואית שקיבלה. המסע הזה, שנרשם בדפי ההיסטוריה שלי כאמא, לקח את כל יום חמישי שעבר (ולכן, אגב, לא פורסם כאן טור, עימכם הסליחה).
התרעות פיקוד העורף