שהרי לנשיא דרושים מזג ניהולי ויכולת לראות תמונה כוללת על מורכבויותיה, כולל כיבוד הגבולות בין הרשויות השלטוניות. ישנן שפע של זוויות לתקיפת דוקטרינת השבב הפוליטי של הנשיא, שכל תואר הראוי להגדירה בצורה הולמת אינו ראוי לשימוש מטעמי שמירת כבוד המשרה שאותה מאייש השופט עמית.
ואם בארזים נפלה השלהבת, מה לנו כי נלין על אזובי הקיר. מה לנו כי נלין על השקרים ודברי ההבל המכלילים והמתלהמים, המושמעים בכל אמצעי התקשורת הנבערים, שניכר בדיווחיהם כי העיון בחוק עצמו נראה מיותר בעיניהם. לו רק רפרפו על החוק, היו למדים כי בין החוק החדש לקודמו קיימים שינויים מזעריים בלבד: כמו בחוק המקורי, מורכבת הוועדה משני נציגי כנסת, שני נציגי ממשלה, שלושה שופטים ושני עורכי דין. ההבדלים מעוררי המחלוקת הם בעיקר שניים: מנציגות השופטים נשללת זכות הווטו על מינוי שופטים לעליון, ובמקום ששני עורכי הדין ימונו על ידי לשכת עורכי הדין, הם ימונו על דעת הקואליציה והאופוזיציה, אחד לכל צד.
מדובר בעניין פסילת חוק היסוד המבטל את עילת הסבירות ובעניין אי־החלת החוק שעל פיו נבצרות תוכרז רק מטעמים רפואיים, כבר בקדנציה הנוכחית. כל השופטים שבבחירתם תמכו שקד, סער ונוה הצביעו נגד ביטול החוק לביטול עילת הסבירות ובעד תחולה מיידית על החוק לביטול הנבצרות שאינה רפואית. לעומתם, כל השופטים שנתמכו על ידי גוש השופטים־שמאל תמכו בביטול חוק היסוד ובדחיית יישום ביטול הנבצרות הפוליטית לקדנציה הבאה. אז הציבור הישראלי, שנחשף לתורת השבבים מבית היוצר של הנשיא עמית, מוזמן להחליט אם התפלגות השופטים הזו מעידה שהם היו משובבים, או שהפוסל בשבבו שלו פוסל.
צילום מצב
בעיקרון נדרש מנבחר ציבור להעמיד את הצבעותיו למבחן הציבור הבוחר בו, כי ההצבעה היא פעולתו המעצבת את חיי הבוחר – בדיוק כמו הבקעת שער במשחק כדורגל: איש לא זוכר מי הקבוצה שאחזה בכדור 80% מהזמן וסיכנה את שער היריב עשר פעמים באופן משמעותי, פגעה פעמיים בקורה וכבשה שער חוקי שפסל השופט אבל ה־VAR התעוור. את כל אלה איש אינו זוכר לאורך זמן. זוכרים את מי שניצחה והעפילה לשלב הבא בזכות מתפרצת מצ'וקמקת אחת, שהולידה דרדלה שחמקה לשוער המנומנם בין הרגליים.
הוא הדין בפסק דין של שופט. כל ההסברים, תיאורי ההתלבטות וחיבוטי הנפש נשכחים – ומה שנחשב הוא הכרעת הדין, שהיא גם זו היוצרת את התקדים. איש לא זוכר את דברי ההסבר, גם אם השופט מסביר שבעיקרון הוא בעד התוצאה שהצביע נגדה. אבל במקרים שבהם נדרשת סטייה מעקרון ההצבעה הגלויה, יש להבטיח שכך יהיה ולסתום פרצות.
אף שאין כל עילה להתערבות משפטית בבחירת מבקר המדינה, ייתכן שעל יו"ר הכנסת לשקול לצרף לתשובה המובנת מאליה – שאין לו שום סיבה וסמכות לבטל בחירה ששום רבב של אי־חוקיות לא דבק בה – הודעה על כך שהוא בוחן, גם בתגובה לנאמר בדיון בביהמ"ש, חקיקה שתקבע נורמה שתפליל כל דרישה מאדם לתעד ולהציג הצבעה חשאית.
בדברי ההסבר תוצג סיטואציה שבה בגוף של חמישה מצביעים ארבעה מציגים צילום של הצבעתם, שהרי החשאיות היא זכות ולא חובה. אלא שהצגת הצבעתם הופכת את הצבעת החמישי לגלויה. גם שימוש בצילום לשכנע ראשי סיעות כי הצלם לא סרח, מעמידה את מי שלא צילם בחזקת חשוד. במילים אחרות, במצב החדש שנוצר, שעלול להפוך לנוהג קבוע, יש מקום שהמחוקק, שהוא ורק הוא מוסמך לכך, יקבע נורמה הרואה בהצגת תיעוד של הצבעה חשאית פעולה אסורה.
מטרת החקיקה תוגדר כמניעת פגיעה מלאה או חלקית בחשאיות ההצבעה של יתר חברי הכנסת. התייחסות שכזו להשגות הצודקות שהושמעו בדיון תשרת את האינטרס הלאומי למניעת ההתנגשות בין הרשויות.
דווקא מהמשנה לנשיא הייתי מצפה שחיבתו המוצדקת והראויה לפשרות לא תוליכהו בדרכו של השופט האקטיביסט שחייב את המדינה לבנות גשר לילד בדואי כדי להגיע לבית ספר מיישוב לא מוכר. כשנאמר לו שהדבר נוגד את חוק תכנון ובנייה וכי הוועדה המקומית אפילו לא נתבקשה לדון בבקשה, השיב ברוגז: לא מעניין החוק, לא מעניינת הוועדה – בשבוע הבא הגשר יקום.
התרעות פיקוד העורף