אך מעבר לרווח הכלכלי, טורקיה ניצבת בפני אתגר אזורי דרמטי: היא מאבדת את מעמדה הבלעדי כמתווכת ונדרשת להוכיח רלוונטיות ב"יום שאחרי" - הן בשיקום האזורי והן בהובלת מיזמי תשתיות אנרגיה חדשים. במקביל, אנקרה שואפת למנף את המומנטום כדי לבסס את האינטרסים שלה בצפון סוריה ובעיראק ולדחוק את ההשפעה האיראנית מגבולותיה בחסות הסטטוס-קוו החדש, שמפחית את החשש מהידרדרות לעימות אזורי נרחב.
שחקנית מפתח בשרשרת
כדי לשמור על יתרון תחרותי מול איראן (השתיים חולקות גבול משותף, המשתרע על פני 534 ק"מ), טורקיה תיאלץ להאיץ את פיתוח תגליות הגז שלה בשדה סאקריה שבים השחור ולשדרג את מערך ההולכה שלה. במקביל היא תנסה להפוך לצינור המרכזי שדרכו יעבור הגז האיראני בדרכו למערב, תוך השקעות בתשתיות גז נוזלי (LNG).
בשורה התחתונה, לא מדובר בממד הטכני רק של הזרמת האנרגיה, אלא במאבק מהותי על עמלות מעבר, השפעה גיאופוליטית ומעמד של ממש כ-Hub האנרגיה הלוגיסטי והמרכזי של אירופה. נוכח הדינמיקה המורכבת וההתפתחויות המהירות באזור, אין לאנקרה פריבילגיה להישאר מאחור.
בעוד סכסוכים אזוריים שונים מערערים את יציבות נתיבי האנרגיה, נפתח בפני טורקיה חלון הזדמנות ליצירת מסדרונות אנרגיה חלופיים העוברים בשטחה. התקופה שעד שנת 2030 עשויה לספק לה את המומנטום להגשים את שאיפתה להפוך ל-Hub מרכזי. באמצעות מדיניות משולבת - מניתוב הגז שלה לאירופה, דרך חיזוק "המסדרון האמצעי" ומסדרון זנגזור ועד הפחתת התלות בספקים חיצוניים - ביכולתה לבסס את מעמדה.
בראייה אסטרטגית כוללת, ההסכם בין וושינגטון לטהרן הוא רגע האמת של ארדואן. אם טורקיה לא תשכיל למנף את התשתיות ומשאבי הטבע שלה כדי להפוך לעמוד תווך אנרגטי ויציב ביום שאחרי, היא עלולה למצוא עצמה מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות, בדיוק ברגע שבו כללי המשחק במזרח התיכון נכתבים מחדש.
"היום שאחרי"
השאיפה הטורקית לעצמאות אנרגטית, לצד המעבר לאנרגיה ירוקה ודחיקת ההשפעה האיראנית, עולה בקנה אחד עם צורכי הביטחון הלאומי והאנרגטי של ישראל. מול האיום של הצפת אירופה בגז איראני זול, לשתי המדינות אינטרס מובהק לוודא שנתיבי האנרגיה לא יישלטו בלעדית בידי הציר האיראני.
יתרה מכך, על רקע התלות המתמשכת של אירופה בנפט ובגז הרוסי, שיתוף פעולה ישראלי-טורקי עשוי לייצר מסדרונות אנרגיה חלופיים, שיחזקו את מעמדן של שתי המדינות מול איראן ורוסיה גם יחד, ויאפשרו לישראל להרחיב את השפעתה בשוקי האנרגיה האירופיים.
ניהול סיכונים נכון דורש מישראל מדיניות כפולה: הצבת גבולות ברורים מול ההשתלחויות הפרובוקטיביות של ארדואן, ובו-זמנית שמירה על דלת פתוחה לשיתופי פעולה אזוריים. נכונות להגיע להבנות בסוגיות האנרגיה עשויה לשמש מנוף להפשרת המתיחות - מנוף שיכול להפוך בעתיד לעוגן של יציבות אזורית.
בנוסף, חיבור בין תשתיות הגז הישראליות לבין המסדרונות הטורקיים עשוי להעניק לישראל יתרון אסטרטגי בשוק האנרגיה האירופי בעשור הקרוב. בסופו של דבר, מזרח תיכון שבו טורקיה פועלת כשחקנית אנרגיה עצמאית ופרגמטית - גם אם לעיתים ניגררת אחר תכתיבי משטר האייתוללות - הוא אינטרס ביטחוני וכלכלי מובהק עבור ישראל. ההבנה שדווקא יריב מורכב וקשוח עשוי להפוך לשותף פונקציונלי היא המבחן האמיתי של מדיניות החוץ הישראלית בעידן האנרגיה החדש.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
התרעות פיקוד העורף