ישנו הסיפור הנפוץ, אגדת הפולקלור שמסרבת למות: סדאם פלש, בוש הבין שיש לבלום אותו, אבל לא היה מספיק נחרץ. תאצ'ר, שפגשה את בוש באספן, קולורדו, ממש באותו היום, הזריקה לנשיא נסיוב של נחישות. הגרסה הזאת מציבה את תאצ'ר בעמדת המנהיגות המובילה. היא שדוחפת את הנשיא האמריקאי לפעולה. "זה לא הזמן להשתפן".
הסיפור הפחות נפוץ גם קצת פחות מסעיר. תאצ'ר אכן השתמשה במשפט הזה, ואכן עשתה זאת בהקשר של עיראק. אבל זה היה בשיחת טלפון, כמה שבועות לאחר תחילת המשבר, והדיון היה הרבה פחות דרמטי. זה היה בתקופה שבה בוש גיבש את הקואליציה שבסופו של דבר תדחק את סדאם בחזרה לעיראק. הוא העדיף בתקופה הזאת להיות זהיר ולא מדי אגרסיבי. לכן אפשר לספינות עיראקיות לעבור בלי לירות בהן. תאצ'ר חשבה שצריך להעלות את רמת התוקפנות. ויכוח טקטי - לא על השאלה אם, אלא על השאלה איך, כמה מהר, באיזו עוצמה.
ספק אם נותר בעולם מי שיכול לומר לטראמפ שזה לא הזמן לפיק ברכיים. ובעיקר - ספק אם יש מי שיקשיב.
מי בימין?
אפשר למצוא הבדלים כאלה, אבל אנחנו לא מחפשים הבדלים, אנחנו מחפשים את מאפייני הימין במשיכות מכחול עבות. מנסים להבין למה הציבור מתכוון כשהוא אומר "ימין". כאמור, רוב גדול מאוד חושבים שהתנגדות למדינה פלסטינית זו דרישת סף. מאפיין מובהק. אין אף סעיף אחר שהצענו שמתקרב בעוצמתו למאפיין הזה. בעצם, המסר כאן ברור. מי שלא מתנגד למדינה פלסטינית לא יכול להיחשב ימין.
הרפורמה המשפטית היא סעיף מעניין בשאלון שהצגנו, משום שהיא מלמדת על קו השבר שחוצה את הימין לשתי קבוצות. מבין תומכי הימין, יש רוב שאומרים שתמיכה ברפורמה המקורית היא מאפיין מובהק של ימניות. מבין תומכי הימין-מרכז אין רוב כזה. יש קצת יותר משליש (36%).
גם סקרים מוקדמים יותר, עם שאלות בנוסח אחר, לימדו על ההבדל הזה בין ימין לימין בשאלות שנוגעות לרפורמה המשפטית. הם לימדו על הנכונות המוגברת של תומכי ימין-מרכז להתפשר על הרפורמה כדי למנוע קרע חברתי. הימין תובע את הדבר המקורי, הימין-מרכז אולי רוצה את הדבר המקורי, אבל מוכן להסתפק בפחות כדי להרוויח לכידות. על מדינה פלסטינית - אלה ואלה מסכימים. על רפורמה משפטית - נפתח פער.
מתומכי הימין - יותר משליש מהמשיבים (36%) סבורים ש"בתוך שנתיים-שלוש ישראל תקים יישובים יהודיים בתוך רצועת עזה, במקומות סמוכים לגבול הישראלי", ועוד עשירית סבורים ש"בתוך שנתיים-שלוש ישראל תקים יישובים יהודיים בתוך רצועת עזה, כולל בעומק השטח". למעשה, בניכוי חסרי הדעה - מי שהשיבו על השאלה ב"לא יודעים" - זה אומר שרוב תומכי הימין מניחים הקמת התנחלויות ברצועה בתוך שנתיים-שלוש.
התחזית הזאת מייחדת את תומכי הימין בלבד. רוב הציבור לא חושב שיוקמו התנחלויות בעזה. לא היום, לא מחר, לא בעוד שנתיים-שלוש, לא בעומק השטח וגם לא בשוליו. הישראלים לא חשבו כך לפני שנה, הם לא חושבים כך השנה. למעשה, כמעט לא חלה תזוזה במה שהם חושבים על האפשרות הזאת מיוני 2025 עד יוני 2026. ואם מחפשים הבדלים בין הימין לבין הימין-מרכז, גם זה כאמור מקום טוב לחפש. הימין אופטימי - הוא מאמין שיקומו התנחלויות בעזה. הימין-מרכז פחות אופטימי - 79% מהמזדהים כימין-מרכז אומרים ש"לא יהיו התנחלויות".
ועוד הבדל אחרון שנעמוד עליו: הימין נוטה לחשיבה מדינית ואנטי-ממסדית. הוא רואה בעימות עם הפלסטינים את מוקד הזהות ומוסיף לו את הרפורמה. בימין-מרכז יש סעיף נוסף שמודגש הרבה יותר מאשר בימין (כרבע לעומת כעשירית). הסעיף הכלכלי. ובמפורש: תמיכה בהורדת מיסים.
לא תאצ'ר ולא רונלד רייגן ניסו לעלות עם D9 על בית המשפט העליון. לא היא ולא הוא דיברו בגסות ובבוטות שמאפיינת חלק ממנהיגי הימין היום. הם התמקדו בנושאי כלכלה. זה מה שהגדיר את הימניות שלהם לא פחות - ובמקרים מסוימים הרבה יותר - מדברים אחרים (היו כמובן גם דברים אחרים).
באופן כללי, ישראל היא מדינה שהוויכוח הכלכלי כמעט לא משחק בה תפקיד בהגדרת הזהות של בני אדם. זה שונה, זה משונה, ויהיו שיאמרו - זה חסר, משום שוויכוח כלכלי נוגע ליסודות החשובים ביותר של המבנה החברתי של מדינה. הוא נוגע לשאלות של אחריות אישית ואחריות קהילתית, של יוזמה ושל כפייה, של אחידות ושל אוטונומיה ועוד ועוד. אבל כשאנחנו שואלים ישראלים מה קובע עבורם אם הם רואים את עצמם חלק ממחנה הימין או המרכז, או מכל מחנה אחר, רק מעטים מהם - 15% - אומרים שהנושא הקובע הוא "כלכלה וחברה".
למעשה, הקבוצה היחידה שנותנת משקל קצת יותר גבוה לנושא הזה היא החברה הערבית. וגם הקבוצה הכי קטנה של יהודים - השמאל. כרבע מהתומכים בשמאל אומרים שהגדרת הזהות שלהם נובעת מנושאי כלכלה וחברה. אבל עשו את החישוב: בערך 5% מהיהודים מזדהים כשמאל. כלומר, אנחנו מדברים על רבע מ-5%.
בערך אחוז וחצי מכלל היהודים. וגם בשמאל, הנושא הפלסטיני והנושא התרבותי חזקים יותר מהנושא הכלכלי. שלא לדבר על הימין. אמרנו "רייגן"? אמרנו "תאצ'ר"? רק 4% מתומכי הימין בישראל אומרים ש"השיקול המרכזי" בהחלטתם להתייצב בימין הוא "נושאי כלכלה וחברה".
ובמילים אחרות: תומכי הימין אומרים, מה שמעניין אותנו באמת זה הנושאים, המהות, ולא הדמות. תומכי המרכז והשמאל אומרים (לא כולם, אבל רבים הרבה יותר), מה שמעניין את הימין זה לא המהות, זה הדמות. אלה אומרים: אנחנו אידיאולוגים. אלה אומרים: אתם ביביסטים. כאמור, זה פער מעניין. פער שיכול להוביל לשיח של חירשים.
התרעות פיקוד העורף