מצד אחד ניצב ואנס, שדחף בעקביות למזכר הבנות רופס ומתפשר עם איראן, אשר כלל ויתורים משמעותיים בלבנון שדמו כמעט לכניעה. מן העבר השני ניצב רוביו, שהשיג השבוע ניצחון דיפלומטי ברור ומוחץ. רוביו הביא לשולחן "הסכם מסגרת בן 14 נקודות" - מסמך חד, ממוקד, ללא פשרות וללא ויתורים, שמגן על ביטחון ישראל ומרחיק את איראן וחיזבאללה מסמכות לפעול בלבנון, לפחות על הנייר.
בכך, ההסכם קובר את הנרטיב השקרי ארוך השנים של חיזבאללה כאילו הוא "המגן של לבנון", וכן את העלילה על "התפשטות טריטוריאלית ישראלית". כעת, ממשלת לבנון עצמה חתומה על מסמך האומר לאיראנים: איננו מוכנים שתתערבו בשמנו, ואנו קוראים לפירוק כל המיליציות החמושות. הלכה למעשה, ביירות מכירה בכך שנוכחות צה"ל בדרום לבנון נועדה אך ורק להגנת יישובי הצפון, ומאפשרת לישראל לפעול במקומות שבהם השלטון הלבנוני אינו שולט.