לאחרונה קראנו בפרשת השבוע (קורח) על משבר אמוני והנהגתי קשה שאיתו התמודדו משה רבנו ואהרן הכהן. אחד הפסוקים המרגשים ביותר מתאר את הפעולות של משה ואהרן להצלת עמם מכיליון, אותו עם שזה עתה גרם לפגיעה כה חמורה בהם. אהרן רץ "אל תוך הקהל" כדי לעצור את המגיפה שנגזרה עליו, ועומד בין המתים ובין החיים. זה הלימוד המכריע בעניין הנהגה המוּנעת מערכי היהדות ומחויבת לקיום העם בכל מצב.
התסכול מהפער הנוצר בארצנו בין אמונתנו ובין מי שמתיימר לייצגה הולך וגדל. לא מזמן שמעתי את אחד הפרשנים מתיימר להסביר מדוע הממשלה הזאת קרובה יותר למסורת מאשר חלופתה. הוא טען שגם אִם נתניהו פגע "באמון" של ההנהגה החרדית, בכל מה שנוגע "לאמונה" נתניהו קרוב אליה יותר מאלה המבקשים להחליפו. ההתחכמות הזאת היא פגיעה קשה לא רק בהיגיון, אלא ביסודות מורשתנו. כשאין אמון, לא יכולה להיות אמונה, וכך גם להפך.
כישלונה החמור של ההנהגה הנוכחית אינו רק בתחום הצירוף היהודי-דמוקרטי. גם בעניין היהודי בלבד הממשלה מתנכרת בפועל ליסודות חשובים בעמנו הנוגעים לשליחות, להנהגה ולאחריות. אחד מהם הוא חובת הענווה, אותה תכונה שבה זכה משה רבנו ושללא קיומה אצלו לא היה זוכה להיות גדול הנביאים. קשה מאוד למצוא דיבור או מעשה של ענווה מצד ראש הממשלה, שריו ויועציו. אפילו מושג שכיח כ"לעניות דעתי" לא נשמע מהם. הכל נחרץ, ברור, צודק ומנצח.
שר הביטחון לא ידלג על אמירה כוחנית ויבטיח לכל האויבים גורל מר במילים רבות. שר החינוך לא יאמר ולו פעם אחת "אכן עליי לנסות ולגלות מהם הכשלים בניהול משרדי". ראש הממשלה לא יאמר לעולם ובשום נושא: "זה אכן עניין מורכב, אני מודה שלא שקלתי את כל מה שהיה כרוך בו". הדוגמאות כאן עדינות, כמובן, ואינן דורשות את המובן מאליו – קבלת אחריות ברורה על מעשים ומחדלים.
הכישלון בתפיסת המשמעות האמונית של ההנהגה חל בעיקר בענייני הפְנים. מובן שגם בענייני חוץ אנו סובלים מכישלונות קשים, אבל יש להודות שהמורכבות האזורית והעולמית היא מעבר לכל מה שהכרנו. לכן עיקר דבריי מכוון להתנהלות הפנימית: ההתנכרות לקשיים של קהלים רחבים בארץ; ההימנעות ממינוי שופטים גם אִם המחיר הוא סבל נוסף לאזרחים; ההימנעות ממינוי אנשים מתאימים וראויים, ומנגד, הקירוב של אנשים בעייתיים – גם ללשכות הרגישות ביותר.
כל אלה אינם רק כישלון פוליטי או אזרחי. זהו כשל ערכי רב-משמעות מבחינת התפיסה היהודית של הנהגת עם ישראל בארצו. השמירה על המסורת מחייבת קירוב לבבות מתוך התחשבות ברגשות האנשים ובמצוקותיהם. היא מחייבת הנהגה מעורבת ומשוחחת. לכן, אפשר אולי לפחות לבקש שבמערכת הבחירות ייזהרו הדוברים מלנכס לעצמם את ערכי ישראל ללא כל הצדקה.
התרעות פיקוד העורף