לא בכל יום שומעים את אחד ממבקריו החריפים של נתניהו מעניק לו מחמאה כזו. אבל דרוקר נגע בנקודה עמוקה יותר מהוויכוח הפוליטי: יכולתו של נתניהו לתמרן גם כאשר נדמה שכל הקלפים נגדו.
זו תשובה יפה, אבל דווקא דבריו של נתניהו הבן הם שמסבירים את הקריירה הפוליטית שלו: "יכולת להתגמש בדרך להגשמת החזון" – או במילים פשוטות יותר, יכולת תמרון. בישראל נוטים לעיתים לבלבל בין תמרון לבין היעדר עקרונות. אך בפוליטיקה, יכולת תמרון אינה ויתור על היעד אלא התאמת הדרך אליו. מי שאינו יודע להתאים את צעדיו למציאות המשתנה נשאר עם עקרונות יפים, אך ללא יכולת להשפיע על המציאות.
זו אולי התכונה המזוהה ביותר עם נתניהו. לאחר ההפסד בבחירות 1999 רבים הספידו אותו פוליטית. לאחר שהליכוד התרסק ל-12 מנדטים בבחירות 2006 נדמה היה שדרכו הסתיימה. גם לאחר חילופי השלטון ב-2021 היו לא מעט פרשנים שהכריזו כי עידן נתניהו הגיע לקצו. בכל אחת מהפעמים הללו הוא הצליח לבנות מחדש את כוחו הפוליטי ולחזור למרכז הזירה.
גם אחרי השבעה באוקטובר ניכרת אותה תכונה. יהיו שיחלקו על מדיניותו, יהיו שיבקרו את קצב קבלת ההחלטות, אך קשה להתעלם מכך שהאסטרטגיה הישראלית השתנתה באופן דרמטי. ישראל אינה מסתפקת עוד במדיניות של הכלה. היא פועלת ליצירת מציאות ביטחונית חדשה בצפון, בדרום ובזירה האזורית. מי שמסתכל על האירועים בפרספקטיבה רחבה יכול לזהות ניסיון לעצב מחדש את הסביבה האסטרטגית של ישראל, גם אם הדרך רצופה מהמורות.
פוליטיקה היא מרתון, לא ספרינט. היא מלאה בניצחונות זמניים ובהפסדים זמניים. ההיסטוריה מלמדת שלא תמיד מנצח מי שאינו נופל, אלא מי שיודע לקום מהר יותר מיריביו. זו כנראה הסיבה שגם יריביו החריפים ביותר של נתניהו מודים לעיתים, כמעט בעל כורחם, שיש לו תכונה אחת שקשה למצוא אצל פוליטיקאים אחרים: היכולת לנער את האבק, להסתגל למציאות המשתנה, ולהמשיך לנוע לעבר היעד שסימן לעצמו. לעיתים נדמה שזו, יותר מכל תכונה אחרת, הסיבה שהוא עדיין נמצא במרכז הבמה הפוליטית הישראלית גם אחרי שלושה עשורים.
התרעות פיקוד העורף