בשבוע שעבר הגיע לכרם שלי קבלן כשרות החדש. עד השנה, היה אגרונום של הרבנות, אולי היחידי מסוגו, עובר בחלקות הכרם, בודק שאין בהן ערלה ומכניס את הכרם לרשימת הכרמים הכשרים. חינם אין כסף. שלושה דברים אמרתי כרגע: ערלה כשרות וכסף.
השנה הכול השתנה. ערלה היא כלל נקוט חקלאי ועתיק, מהתקופה שהיהודים היו ידועים כחקלאים הטובים של הים התיכון והם קבעו מה שיודע כל חקלאי, שכדאי שבשלושת השנים הראשונות אחרי הנטיעה, העץ הצעיר לא יישא פרי שכן זה לוקח כוח מהצימוח שלו. ולכן קבעו שאסור לאכול פירות מעץ שאינו בן פחות משלוש שנים. ולכן בעצם כל פרי הוא כשר לאכילה אם הוא בן 3 ויותר. נשמע הגיוני וחקלאי ולא צריך לעשות כלום חוץ מזה.
מאז שהפכתי לחקלאי גיליתי שמה שחשבתי שהוא כשר, הוא מושג גמיש. השנה החקלאית היהודית מסתיימת בט"ו באב. אם נטעת כרם בשבוע שלפני, נגיד עד י"ג באב, יהפוך בט"ז באב לבן שנה. שנה בשלושה ימים. אפילו לנס פח השמן לקח שמונה. כשר וחוקי למרות שכשנתחיל לבצור הכרם הוא יהיה בעצם בן שנתיים ושבוע.
הייתי מופתע בפעם הראשונה מהתחכמות היצירתית (והלא יחידה). ב-15 השנים האחרונות הגיע כל שנה אגרונום הערלה והכרם התבגר ונעשה. עד השבוע שעבר. אז הודיעו לי שהאגרונום הוותיק ונעים ההליכות של הרבנות הועבר לתפקיד מפקח על הקבלנים ומעכשיו יגיע קבלן שאינו אגרונום ותהילתו מתנוססת ככיפה סרוגה על ראשו ויבדוק 1. עורלה. 2. שאין עשבים בכרם. מה עניין העשבים בכרם לכשרות? "כלאיים" אמרו לי.
העשביה עושה עוד כמה דברים מצוינים. הכרם נטוע באדמת לס של הר הנגב הגבוה. הלס, שמורכב מחלקיקים קטנים, נאטם במהירות. אחרי 7 מ"מ גשם, האדמה נאטמת ובאים השיטפונות. העשבים (ביחד עם גזעי הגפנים), משמשים כצינורות זעירים שמחדירים את המים לתת הקרקע. המים נאגרים שם ומגדלים את העשבים ושומרים על חיוניות הקרקע. שורשי העשבים יוצרים רשת עם שורשי הגפנים ועליהם יכולה לנוע פטריה שיתופית בשם מיקוריזה, שמה שהיא אוהבת לעשות בחיים, זה לדאוג שאם חסר זרחן לגפן, היא תביא לו אותו מאיפה שיש. אם אחסל את העשבים (ריסוס נגיד?) אני מייצר במקום רשת וכרם שמתנהג כגוף אחד, כרם מפרקי שחלקו יהיה יותר מוצלח וחלקו פחות.
בסוף האביב אני מרסק את הזמורות היבשות יחד עם העשבים שהתייבשו, כי המים שבין השורות נעלמו והכרם מושקה בטפטפות. הריסוק הזה, שבו מכוסחים גם העשבים, מייצר חומר אורגני, משאיר את החרקים בחיים ויוצר שכבה שמחפה את הקרקע, מכהה אותה, וגורמת לקרינה להיבלע באדמה ולא לחזור ולחמם את הגפנים והענבים ושומרת על איזון הכרם. מי שנשאר בחיים הם כמובן צמחי המדבר שיודעים להתמודד וייתרונם הגדול שאף אחד לא אוכל אותם – זה חלק מהמנגנון שהביא אותם עד הלום בחיים.
אבל מה יעשה מי שאינו במדבר או שיש לו מאות דונמים של כרם? ירסס במונעי נביטה? יהרוג את הקרקע החיה? ריסוס ברעל הופך את פרשנות המיצווה לרעילה.
המיצווה הברורה בשני הפסוקים הוא שמדובר על פעולה אקטיבית: אסור לזרוע. אין שום התייחסות לצמחי בר או לזריע שמגיע במקרה. ספר הספרים של העברים נחתם כניראה במאה ה-2 או ה-1 לפנה"ס. בימי החשמונאים. זה מתאים גם לרוח התקופה ההיא של מלחמה ביוונים: עצמאות, אגרסיביות, כיבוש אדומיאה שבדרום יהודה, הריגת הגברים וגיור כל השאר. יהודה מיליטריסטית ולא סבלנית. עצמאות יהודית שנמשכה מאה ומשהו שנים ואז אבדה לכ-2,000 שנה.
אפשר להגיד כל מיני דברים על היהודים, אבל חקלאות הם ידעו והבינו. יש להניח שבסיסה של ההוראה הזו עומד היגיון שמפריד בין הרועה וחיות המרעה ובין החקלאי שמגדל את הכרמים – מי שינצל את המרחק בין הגפנים לדו גידול – יגרום לבהמות המרעה, בטעות או בכוונה, ואלו ישמידו את הכרם. זה רעיון חקלאי מובהק שבא למנוע פגיעה וסכסוך. לא לגרום לסכסוך והפרדה. ובטח שלא על מנת לעשוק את החקלאי.
אם כי מאז אובדן העצמאות היהודית, ועם הפיכתם של היהודים לקבוצה שאת חייה מנהלים רבנים שפוסקים בכל דבר בקהילות הסגורות, שבתי המדרש בהן הם זרם החינוך העיקרי לתמים ולחכמים – ההתפלפלות שאינה קשורה לחקלאות ולאדמה גברה על חוכמת האדמה.
או במילים אחרות, אנחנו נמציא משהו שאין לו שום קשר לטקסט שכתוב בספרי התורה, נשלח לכם השגחה שתשלמו עליה טבין ותקלין ועוד תודו לנו, כי עכשיו יש מי שחותם שאתם כשרים ויש מיליוני יהודים שקונים רק כשר. ואם תרססו? תרססו. והחומרים הרעילים? שירעילו. לא ענייננו. אנחנו פה בענייני כסף ושליטה.
תהליכים: גם גבולות הארץ משתנים
אבל זה לא רק זה. לפני כמה שנים, לפני איזו שנת שמיטה, הגיע לכרם רכב מהרבנות לבדוק שאני יודע את הלכות השמיטה. יש לי מושג כלשהו, בעיקר שהנגב מעולם לא היה בגבולות הארץ.
במשך 2,000 השנים האחרונות התפלפלו היהודים מהם הגבולות: ההבטחה? גבול עולי מצרים? אבל יש רק גבול אחד שיש בו קדושה שכולם מאוחדים בה: גבול עולי בבל. את הגבול הזה אנחנו מכירים בשל ברייתת התחומין שנמצאה ליד רחוב שבעמק בית שאן. הנגב לא נמצא בברייתא.
אמרתי לאנשים ברבנות שיש ספק שהנגב שייך בכלל לענייני השמיטה והם ענו לי בתשובה די מדהימה. האם אמרו – אנחנו קבענו שחוקי השמיטה יהיו מעכשיו בכל גבולות ארץ ישראל. זאת אומרת בכל מקום שבו שולטת מדינת ישראל. אני מניח שהשנה הגבולות התרחבו לסוריה וללבנון.
למה זו אמירה מדהימה? מכיוון שפקידים חובשי כיפות סרוגות, קובעים הילכה חדשה ומשנים את מה שהיה קדוש במשך כ-2,500 שנים. יפה לא מי אמר שהיהדות היא לא דינמית? אז היהדות לא רק שהיא רוצה להתפרנס ולפרנס את מקורביה (לא סוד כמו שהעיד זילברשלץ) היא גם רוצה להכניס את כל הארץ שבה יש נוכחות ישראלית תחת עול המצוות.
זו כמובן הרבנות הראשית. חבר שלח לי מכתב מהעדה החרדית והם לא מתעסקים עם השטויות של הרבנות החרד"לית והם בעד עשבים. נראה שיש לי כבר שני משיקים עם החרדים, גם הפגנות וגם עשבים.
אבל כל אלו למשל לא מזיזים לי. כי אני עובד אדמה וקדושת הארץ ופירותיה חשובים בעיני מהרבנות – והסיכוי שבשל הוראה שהומצאה על מנת לפקח ולקחת כסף, אני ארעיל את הכרם ואהפוך את אדמתו למדבר, בהפוך לכול מה שאני עושה ועובד על מנת להפוך את החקלאות הישראלית לטובה בריאה וטעימה, הוא אפסי. כי להבדיל מהרבנות, הארץ הזו יקרה לי. מכל הסיבות שמניתי.
התרעות פיקוד העורף