אם הכנסת תעגן הכרה זו באופן קבוע, כך שלא תהיה רק החלטתה של ממשלה אחת אלא עמדתה המושרשת של מדינת ישראל, הרי שישראל תשלים תהליך ארוך ומכובד. ישראלים וארמנים יוכלו סוף-סוף להתקדם מעבר לשאלה מוסרית שמעולם לא הייתה צריכה להפריד ביניהם.
למעשה, הסיפור מתחיל לפני יותר מארבעה עשורים. בוועידה הבינלאומית לשואה ולרצח עם, שנערכה בתל אביב בשנת 1982, לחץ טורקי הביא לכך שהמארגנים נמנעו מלדון ברצח העם הארמני. בעשורים שלאחר מכן שמרו מנהיגי מרצ, ובמיוחד יוסי שריד, על הנושא בסדר היום, בעוד חיים אורון העלה אותו שוב ושוב בפני ועדות הכנסת. בשנת 2011 קיימה הכנסת את אחד הדיונים הרציניים הראשונים בנושא ההכרה והעבירה את הסוגיה לוועדת החינוך - צעד חשוב, אך כזה שעדיין לא התגבש למדיניות רשמית.
טורקיה ממשיכה להציג את עצמה כמנהיגה אזורית אחראית, תוך שהיא מסרבת להכיר באמת, להביע חרטה או לקדם פיוס. אזרבייג'ן מבקשת לא רק לבסס את ניצחונה מבחינה פוליטית, אלא גם למחוק או לנטרל את הזיכרון הארמני הקשור לארצאך ולרצף הארוך של רצח עם, נישול והישרדות.
בהקשר זה, הכרה ישראלית ברורה ונחרצת איננה מחווה נגד השלום. היא ערובה לכך שהשלום לא ייכפה במחיר ויתור על זהות, זיכרון ואמת מוסרית. ארמניה מבקשת, למרות כל הקשיים, להשיג שלום יציב ומכובד למען ילדיה. אך השלום אינו מתחזק כאשר דורשים מן הפצועים לשתוק. הוא מתחזק כאשר מכירים באמת ומאפשרים לזיכרון לשרוד.
יהודים וארמנים מבינים זה את זה בדרכים שמעטים העמים המסוגלים להן. שני העמים נשאו את זהותם במשך מאות שנים ללא ריבונות. שניהם סבלו מרדיפות תוך שמירה על תרבויות עשירות. שניהם נכנסו אל המאה ה-20 רק כדי להפוך לקורבנות של אלימות קיצונית. ושניהם הצליחו לשקם את עצמם כנגד כל הסיכויים. ההקבלות הללו יוצרות קרבה מוסרית ייחודית.
לכן יש לקבל את הרגע הזה לא במרירות על הזמן הרב שנדרש עד שהגיע, אלא בהכרת תודה על כך שסוף-סוף הגיע. העיכוב היה כואב, והפשרות שיצרו אותו אינן צריכות להישכח. אך גם אומץ ליבם של אותם ישראלים שסירבו, במשך עשרות שנים, לאפשר לרצח העם הארמני להיעלם מן התודעה הציבורית, אינו צריך להישכח. הם סייעו להכין את הקרקע ליום הזה, וראויים לכבוד ולהוקרה.
ממשלת ישראל עשתה צעד אמיץ וראוי לשבח. על הכנסת להבטיח שהכרה זו תישמר כביטוי הקבוע והדמוקרטי של מדינת ישראל. חשוב מכך, ישראלים וארמנים יכולים כעת להתקדם - ולהביט קדימה. יש מעט מדי רגעים באזורנו שבהם ההיסטוריה נוטה לעבר פיוס במקום לעבר פילוג. זהו אחד מהם, וראוי לקבלו בברכה.
התרעות פיקוד העורף