על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), תוחלת החיים של גברים לא עלתה מאז 2019. זאת על רקע מגפת הקורונה, המלחמה המתמשכת והתגברות הפשיעה האלימה בחברה הערבית. היעדר השיפור בולט במיוחד ביחס לעשור הראשון והשני של המאה ה-21, בהם עלתה תוחלת החיים של גברים ב-2.9 שנים וב-1.3 שנים בהתאמה. נהוג לראות במגפות ובמלחמות אירועים חולפים שהשפעתם קצרת טווח, אך בישראל של השנים האחרונות משבר רודף משבר וכבר לא ניתן לומר בבטחה מתי תוחלת החיים, של גברים בפרט, תשוב למגמת השיפור שאפיינה אותה בעשורים הקודמים.
שנת 2019 מהווה נקודת מפנה גם ברמת הפריון בישראל, שהיא כידוע הגבוהה בקרב מדינות ה-OECD. החל משנה זו נצפתה ירידה מתונה בשיעור הפריון מרמה של כ-3.1 לידות לאשה ל-2.9 לידות לאשה ב-2024. ניצני שינוי אלו מבטאים בעיקר ירידה בפריון של נשים יהודיות, שכן הפריון של נשים ערביות מצוי בירידה מתמדת זה כמה עשורים.
אולי השינוי המשמעותי ביותר נעוץ דווקא בדפוסי ההגירה. ממדינת קולטת הגירה ישראל הפכה בשנים האחרונות למדינה עם מאזן הגירה שלילי. בשנים 2023-2024 עזבו את ישראל כ-90 אלף ישראלים נטו והעלייה לישראל לא הצליחה לפצות על מספר זה. בשנת 2024 אף היה שיעור העוזבים גדול פי 3.5 משיעור החוזרים לישראל, מה שמעיד על שינוי משמעותי בדפוסי ההגירה לעומת העשור הקודם. נתונים ראשוניים מ-2025 אף הם אינם מעודדים ומצביעים על המשך המגמה.
כאמור, השיבוש הדמוגרפי נצפה בכל אחד מתהליכי היסוד והצטלבותם מובילה לשינויים מרחיקי לכת. מאז ראשית שנות ה-2000 גדלה אוכלוסיית ישראל בקצב של קרוב ל-2% בשנה. כתוצאה מהירידה הקלה בפריון ובעיקר מהשינוי הדרמטי בדפוסי ההגירה, קצב גידול זה ירד לכ-1% בלבד בשנה החולפת. גידול אוכלוסייה מהיר אינו מקודש ויש הרואים בו אתגר משמעותי למדינת ישראל בטווח הארוך. כך או כך, מדובר בשינוי דמוגרפי חסר תקדים בישראל. ימים יגידו אם מדובר באירוע חריג וחולף או בתחילתו של שינוי עומק.
לאן פניה של אוכלוסיית ישראל? שאלה זו אינה מוגבלת לדיון אקדמי בין קומץ דמוגרפים. היא ניצבת לפתחם של קובעי מדיניות בישראל ויש לה השלכות נרחבות לרמת החיים בישראל, לחוסן הלאומי ולתכנון לטווח ארוך. מספר התלמידים במערכת החינוך, התחייבויות המוסד לביטוח לאומי, הביקוש לדיור והעומס על מערכת הבריאות ועל מערכות אקולוגיות – כולם תלויים במגמות דמוגרפיות שהופכות פחות ופחות צפויות בישראל.
תחזיות אוכלוסייה מבוססות לרב על מגמות העבר באותה מדינה ולעיתים על ניסיון העבר של מדינות דומות לה. חיזוי האוכלוסייה בישראל תמיד היה מורכב כיוון שמדובר באוכלוסייה הטרוגנית עם היסטוריה קצרה יחסית ופרופיל דמוגרפי ייחודי בעולם. למעשה, ישראל דומה למדינות אגן הים התיכון בדפוסי הבריאות והתמותה, דומה למדיניות המפרץ במדיניות ההגירה והיא ניצבת לבדה בעולם בשיעור הפריון ביחס לרמת ההכנסה.
הפרופיל הדמוגרפי הייחודי לישראל הקשה מאז ומתמיד על הסקת מסקנות על בסיס המתרחש במדינות אחרות. השיבוש הדמוגרפי של השנים האחרונות, המתבטא בכל אחד מתהליכי היסוד הדמוגרפיים, מקשה עוד יותר על יצירת תחזיות מהימנות. הבנת הדפוסים הדמוגרפיים המשתנים לנגד עינינו מהווה אתגר מדעי ומעשי כאחד, אשר יש לקדמו בסדר העדיפויות הלאומי.
התרעות פיקוד העורף