הדברים של שר הביטחון ברורים. המטרה צודקת, אבל השאלה היא הדרך. האם רק בכוח הזרוע? האם לא יותר נכון וחכם לבנות מערך מדיני לנצל את המצב וההזדמנות? שהרי ישראל, כפי שהצהיר יותר מפעם אחת ראש הממשלה אחרי הטבח של שבעה באוקטובר, שינתה את המציאות ברחבי המזרח התיכון. האם לא הגיע הזמן לתרגם את הדברים למעשה מדיני?
כלומר, מדוע ישראל לא התנהלה על פי לוח זמנים מבצעי מוגבל, ומדוע לא פעלה מול הממשל האמריקאי כדי למצות את המהלך הצבאי בלבנון? עכשיו נשארנו עם חצי עבודה ותקועים עם הצרה הזאת.
מה אחרי זה? נפתח חלון שבו ארצות הברית עשויה לבצע מהלך צבאי עוצמתי כדי לשנות את רוח הניצחון שאוחזת במשטר האיראני מאז סיומה של מלחמת "שאגת הארי", או בשמה המציאותי "יללת החתול".
לדברי שר הביטחון, "יש שני מצבים שבהם תתחדש הלחימה - החלטה של דונלד טראמפ או ירי טילים איראניים. זה יכול לקרות גם בעוד יומיים…צה"ל נערך לפעול גם עצמאית באיראן במבצע כחול-לבן. צה"ל רק מחכה לזה. יש לנו מטרות לתקיפה באיראן, וצה"ל ערוך ודרוך, אבל אנחנו לא נפריע לנשיא ארצות הברית במהלך שלו מול האיראנים". השאלה הגדולה היא לא אם - אלא מתי ואיך בדיוק תסתיים ההפוגה מול איראן.
התרעות פיקוד העורף