בניגוד לדימוי שניסו לעיתים להדביק לו, פרס לא האמין בניסים או בסיסמאות. הוא האמין בכוח. הוא האמין בעליונות צבאית והיה ממקימי התעשיות הביטחוניות המתקדמות של ישראל.
אבל מבחינתו כוח צבאי לבדו לא הספיק. פרס נהג לומר שביטחון לאומי נשען על שלוש רגליים. אם אחת מהן נשברת, היציבות כולה מתערערת. הרגל הראשונה היא עליונות טכנולוגית וצבאית. לו היה איתנו היום, אני משוכנע שהיה מזמן אל שולחן אחד את מיטב המוחות של אומת הסטארט־אפ: מדענים, מהנדסים, אנשי בינה מלאכותית, יזמים ומומחי ביטחון.
והרגל השלישית היא מטרייה בינלאומית רחבה. פרס השקיע אינספור שעות בטיפוח קשרים עם מנהיגים בעולם. הוא הבין שבמאה ה־21 גם מדינה חזקה זקוקה ללגיטימציה, לשותפויות ולידידים. מבחינתו, תמיכה בינלאומית איננה תחליף לעוצמה ישראלית, אלא מכפילת כוח שלה.
התרעות פיקוד העורף