לאחרונה שהיתי בכנס בפריס ונזכרתי מדוע שיטת הממשל בצרפת מרתקת אותי על רקע המאבק על הדמוקרטיה שלנו. בצרפת נוצרה דמוקרטיה ליברלית לאחר הרבה תהפוכות מאז המהפכה הצרפתית ב-1789 ומשטר הטרור שהיה שם לאחר המהפכה ועד הרפובליקה החמישית שיוסדה על ידי דה גול ב-1958.
אחת התופעות המעניינות ביותר לגבי צרפת היא, שמדינה בעלת רוב קתולי, שנלחם מלחמות עקובות דם בפרוטסטנטים (הוגנוטים), שרבים מהם סולקו להולנד ולמדינות פרוטסטנטיות אחרות, הפכה להיות מדינה שהחילוניות שלה מעוגנת בחוקה.
יש שיאמרו שהחילוניות בצרפת הקצינה והפכה למעין דת, כלומר שיש בכללים שמשמרים אותה כפייה אנטי ליברלית. למשל, האיסור על נשים מוסלמיות לכסות את פניהן במקומות ציבוריים בניגוד למסורת שלהן. יתכן שבכך נפגע החופש לדת בשם החופש מדת.
הפרדת הדת מהמדינה אפשרה ליהודים רבים למצוא את ביתם בצרפת ובארה"ב. צרפת הייתה בין המדינות הראשונות שאפשרו אמנציפציה ונתנה בית ליהודים רבים מצפון אפריקה וממזרח אירופה. ארה"ב, למרות היותה בתחילת דרכה מדינה מאד פרוטסטנטית, אפשרה ליהודים להיות אזרחים שווים, כפי שביטא המכתב של הנשיא הראשון וושינגטון לאחת הקהילות הראשונות של יהודים בארה"ב בניו פורט רוד איילנד ב-1790 בו כתב: "ממשלת ארה"ב אינה מעניקה כל לגיטימציה לקנאות ואינה מושיטה ידה לרדיפה". את המורשת נגד הכפייה הדתית הביאו איתם במייפלאוור הפוריטנים שברחו מהכפייה של הכנסייה האנגליקנית.
בשנים שהייתי דיפלומט וסטודנט בארה"ב למדתי להעריך את העובדה שיהודי ארה"ב מבינים את מה שרבים מיהודי ישראל אינם מבינים לגבי זכויות מיעוט והצורך בהפרדת דת ממדינה. רוב יהודי ארה"ב מצפים שמדינת הלאום שלהם כבני העם היהודי תפעל באופן שמכבד אחרים, כפי שהם מצפים שיתייחסו אליהם במדינות בהן הם חיים כמיעוט לאומי ודתי.
אני חילוני אגנוסטי, שחושב שאין הוכחה אמפירית לאמונות של דתיים וגם של אתאיסטים. לדת אין תפקיד בחיי, אך אין בחילוניות שלי לסתור את העובדה, שאני מאד מחובר ליהדותי כבן לעם בו אני רואה מעין משפחה מורחבת בעלת עבר משותף ואני מקווה גם עתיד משותף סביב ערכים כמו "תיקון עולם". עם שיש בו יחסי סולידריות שיש שמכנים אותם "עמיות יהודית".
אולם חילוניותי אינה סיבה מוצדקת לצפות שאחרים יהיו כמוני ובטח לא סיבה לכפות אותה על אחרים, שכן הדבר מנוגד להיותי ליברל. על כן אני מעדיף את החילוניות האמריקאית, שבה יש הפרדה בין דת למדינה, אבל אין עויינות כלפי הדת. יש לציין ששינוי הרכב בית המשפט העליון בארה"ב בתקופת טראמפ עשוי לפגוע בהפרדה בין דת ומדינה כפי שראינו בפסיקה בנושא הפלות.
לצערי הרב, ישראל כיום דומה יותר לאיראן בהשפעת אנשי דת על המדינה, מאשר לארה"ב או לצרפת. לא נוכל להיות דמוקרטיה ליברלית ללא הפרדת הדת מהמדינה. על כן נושא זה חייב להיות מטופל כשנצליח להסכים על חוקה, ששומרת על ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. מדינה שבה גם אלו שאינם יהודים, הם אזרחים ואזרחיות שווים.ות בכל דבר. מדינה שאינה קובעת אלו מאכלים אפשר להכניס לבתי חולים או למוסדות ציבור אחרים. מדינה המאפשרת לכל אדם ולכל קהילה לנהוג לפי אמונתם ומנהגיהם.
אנחנו צריכים לבחור במנהיגים שאינם רואים סתירה בין אמונתם לבין הצורך לכבד את חילוניותם של אחרים ואת אמונתם של בני הדתות האחרות. הממסד האורתודוכסי בארץ מנסה לכפות על כל אזרחי ישראל מדינת הלכה, אם כי יש בהחלט דתיים, שמבינים שבכך הם פוגעים גם בדת וגם במדינה.
אותם אנחנו צריכים בהנהגה, לצד חילוניים שאינם מייצרים אנטגוניזם אצל מאמינים ליברלים, כדי שישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית שאין בה כפייה דתית או אנטי דתית.
התרעות פיקוד העורף