מאידך גיסא, מבחנו של ההסכם יהיה ביישומו. זה נכון אמנם לכל הסכם שנחתם בין מדינות, אולם במקרה זה הניסיון ההיסטורי והנסיבות הקיימות אינם מספקים עודף אופטימיות.
לישראל, החתימה על ההסכם מהווה הישג, אבל הסיכויים שהוא יישאר על הנייר גבוהים. לכן יש משמעות רבה לאורך הרוח ולתבונה המדינית שישראל תפגין כדי לאפשר לממשל הלבנוני לבצע את מה שברצונו, אך לא בהכרח ביכולתו, לבצע. ממשלת ישראל לא הוכיחה בשנים האחרונות תבונה מדינית רבה מדי, לא כל שכן אורך רוח ומבט לטווח ארוך.
איראן חשה סיפוק, מוצדק מבחינתה, מיצירת הקשר המחודש בין הזירה שלה לזירת לבנון. השאלה היא עד כמה בטהרן חשים שיהיה ביכולתם להוסיף ולמתוח את עצביה של וושינגטון כדי להבטיח את ההישג בלבנון. במילים אחרות, עד כמה יאיצו האיראנים בחיזבאללה לפעול לטרפוד ההסכם, או שיסתפקו בהישגיהם עד כה במשא ומתן מול וושינגטון.
ארצות הברית השיגה, כאמור, הישג לאחר לחצים כבדים שהפעילה בעניין על לבנון ובעיקר על ישראל. מבחינתה, הצלחת ההסכם תלויה בניהול נבון יותר של משחק הפוקר מול טהרן ובעמידה תקיפה על כך שאיראן לא תפעל באגרסיביות לטרפוד ההסכם. וושינגטון תצטרך לפעול בתקיפות גם מול ישראל כדי שזו תאפשר לתהליך המורכב והשביר של הפיילוט להתבצע בשטח.
התרעות פיקוד העורף