יהדות ואחריות: שיחה עם בוז'י הרצוג - על סבא שלו וסבא שלי | מאיר עוזיאל

כשהייתי ילד, אבא שלי אמר לי יום אחד, “בוא, אני רוצה להכתיב לך מכתב למערכת, יש לך כתב יד יפה”. והוא הכתיב בערך כך: “בתקופת המנדט הבריטי, יהודים דתיים הפגינו בשבת וזרקו אבנים בזמן ההפגנה. השוטרים הבריטים באו, העלו אותם על מכונית והסיעו אותם לכלא. באו היהודים הדתיים האלה אל הרב עוזיאל, הרב הראשי, בזעקות: ‘תראה מה קורה, הבריטים מסיעים אותנו בשבת במכונית’. הרב עוזיאל אמר להם: ‘מדוע באתם אליי? זה חטא גדול יותר לזרוק אבנים בשבת מאשר לנסוע בשבת’”.

אבי, שהיה בנו של הרב הראשי, זכר את המקרה. אני כתבתי, המכתב פורסם באחד העיתונים, שכחתי איזה, אולי מעריב. לא ברור לי מדוע אבא שלי ביקש ממני לכתוב את זה. נכון שהיה לי כתב יד מסודר כשרציתי, אבל לו הייתה מכונת כתיבה מצוינת, והוא תקתק עליה יופי כל היום. בעצם, גם כתב היד שלו היה יפה. אולי התעצל, אולי הוא רצה שאני אזכור את הסיפור הזה.

הלכו לרב עוזיאל, והתשובה של הרב עוזיאל הייתה בדיוק אותה תשובה. שני הרבנים הראשיים האלה היו דתיים, שלא כמוני או כמו בוז’י הרצוג. עם זאת, שניהם היו בעלי אחריות לגורל העם בכל המובנים. הם גם שלחו את הבנים שלהם לשרת בצבא הבריטי. מדוע אני מספר סיפורים משפחתיים משיחה של נכדיהם של הרבנים הראשיים? אולי כי אני רוצה לומר שבתפיסות של שני הרבנים הראשיים האלה היו נושאים שהיה בהם ערך לאומי רב. אני לא יכול לדעת מה הם היו אומרים על גיוס תלמידי ישיבות היום.

עם זאת, בטוח שהם לא היו מאשרים את הסוג הנוכחי של ההתנערות ממילוי חובת האחריות במלחמות ישראל. צריך להזכיר שחרדים היו גם לפני הקמת המדינה קבוצה שמסתייגת מהציונות. מצאתי חומרים שבהם תועד מאמץ עצום שסבא שלי עשה כדי לשכנע חרדים לפחות לא להפריע בקשרי היישוב היהודי עם הבריטים. בעצם, הוא מנע מהם ללכת לבריטים ולהסביר שהיישוב היהודי המאורגן אינו מייצג את היהודים בישראל כיוון שגם הם, החרדים, קיימים.

נחזור לנקודה האקטואלית. לא ייתכן שיתקבל חוק לימוד תורה, ועוד כחוק יסוד. אין לקבל תפיסה שאומרת שיהודי לא יכול להישאר יהודי אם הוא משרת בצבא, או שדחייה של שלוש שנים בעיסוק בלימוד גמרא משחר ועד חצות היא חטא. לדעתי גם אי אפשר לקבל מצב שבו חייל אינו יכול לשרת בטנק עם חיילת. לא יכול להיות שאדם דתי הולך בתחנת הרכבת כשנשים סביבו, אבל לא יכול להיות בבסיס שיש בו נשים.

אני אופטימי, ומאמין שצעירים חרדים רבים יתקוממו נגד הכפייה של דור המנהיגים שלהם. צעירים אף פעם לא מילאו במאה אחוז את דרישות האידיאולוגיה החמורות של הדורות הקודמים. עם זאת, המצב שבו חרדים שהיו נגד הציונות לפני הקמת המדינה יכולים לזעוק “נמות ולא נתגייס” גם אחרי הקמת המדינה, תלוי גם בנו, החילונים. אם המפלגות הציוניות היו מאוחדות בקואליציה ציונית, למפלגות החרדיות הקנאיות לא היה כוח לחץ כזה. הבעיה היא שמול “נמות ולא נתגייס” בהפגנות נגד שירות בצה”ל, מפלגות השנאה לביבי צועקות בהפגנות “נמות ולא נתאחד”. זה מזיק באותה מידה.