שלושת העשורים האחרונים היו ניסוי מתמשך בתפיסת הביטחון הישראלית שהתבססה על "צמצום החיכוך" עם האויב באמצעות נסיגות והעברת האחריות הביטחונית לכוחות בינלאומיים על חשבון שליטה ישראלית רציפה בשטח.
מסרנו את האחריות הביטחונית ביהודה ושומרון לארכי-טרוריסט ערפאת, ובתמורה קיבלנו את פיגועי ההתאבדות במרכזי הערים. כתוצאה מאוזלת היד של גורמי הביטחון הישראליים ואי-הנוכחות של כוחות צה"ל במרחב, מאות מוקדי טרור ומחנות פליטים התעצמו במרוצת השנים והפכו לקיני צרעות. גם הנסיגה החד-צדדית מעזה והבריחה מלבנון זרעו את זרעי הפורענות לטבח 7 באוקטובר.
ארצות הברית היא בעלת ברית אסטרטגית, והסיוע המדיני, הביטחוני והכלכלי שהיא מעניקה לישראל הוא בעל חשיבות עצומה, אבל הברית בין המדינות אינה חד-צדדית. ישראל היא נכס אסטרטגי ראשון במעלה עבור ארצות הברית במודיעין, בטכנולוגיה, בביטחון ובבלימת אויבינו המשותפים. אף מדינה, ידידותית ככל שתהיה, לא תגן על קריית שמונה, מטולה או שלומי טוב יותר ממדינת ישראל ומצה"ל. האחריות להסרת האיום מוטלת בלעדית על כתפי הדרגים המדיני והביטחוני, ואין להם פריבילגיה להסתפק בפתרונות זמניים כשביטחון אזרחי ישראל מונח על הכף.
18 שנה החזיקה ישראל רצועת ביטחון בדרום לבנון, שנועדה ליצור חיץ בין ארגוני הטרור ובין יישובי הגליל. הרצועה הוקמה כדי למנוע מצב שבו חוליות מחבלים יחדרו ליישובי הצפון. אם האיום יישאר על כנו לאחר מלחמת 7 באוקטובר, איזה מסר אנחנו מעבירים למשפחות ששילמו את המחיר הכבד ביותר? אל לה לישראל לתלות את ביטחונה באף גורם מלבד עצמה.
התרעות פיקוד העורף