בתוך דקות הם הכריעו את אוגדת עזה של צה"ל. כ-5,000 מחבלים חדרו ליישובי העוטף, למוצבי ובסיסי צה"ל, למסיבות הטבע, לצמתים ולכבישים. הם זרעו חורבן, רצח, מעשי אונס, חטיפה.
הם כבשו חבל ארץ במדינת ישראל. 1164 תינוקות, זקנים, נשים, בוגרים, חיילים ואנשי כוחות הבטחון נרצחו ביום הזה. עוד 675 חיילים נפלו לאחר מכן בקרבות בכל החזיתות הלחימה. 255 אזרחים, חיילים ושוטרים נחטפו לעזה.
מאז אותו בוקר שנפתחו שערי הגהנום חלפו אלף ימים. מאז צה"ל נלחם בשבע זירות: עזה, לבנון, סוריה, תימן, איראן, עיראק ואיו"ש. בכל הזירות צה"ל הביא להישגים טקטיים מרשימים. אבל באף לא אחת מהזירות תורגמו ההישגים הצבאיים למהלכים מדיניים. כל הזירות נשארו פתוחות. כולן במצב מלחמה.
אלף ימים וכל הצמרת הצבאית והביטחונית שהייתה נגועה במחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל הלכה הביתה כולל שר הביטחון, הרמטכ"ל וראשי השב"כ, אמ"ן ומל"ל.
למרות זאת, גם בחלוף אלף ימים, מדינת ישראל לא יודעת לחקור את הכשל הנורא. היא לא מסוגלת - בשל אינטרסים פוליטיים - להקים וועדת חקירה ממלכתית כפי שקבוע החוק וכפי שהדעת מניחה.
מבחינתו, כמו תמיד, הוא לא חלק מהכישלון. במערכת הבטחון אומרים כי מיום ליום הם רואים איך הדרג המדיני עושה הכל כדי לשנות ולהשכיח את הנרטיב של טבח 7 באוקטובר.
אלף ימים ישראל ממשיכה להילחם. חילי הסדיר, המילואים ואנשי הקבע הם גיבורי העל של החברה הישראלית אל מול הרפיסות, הציניות והחידלון של הדרג המדיני והפוליטי. שבעיצומה של המלחמה עסוקה הממשלה בשרידותה על חשבון הלוחמים שמוכנה לעודד עריקות של עשרות אלפי צעירים חרדים.
ממשלה שעושה הכל כדי לא לחקור את הכישלון, לקחת אחריות ולתקן את הדרוש תיקון. ממשלה שלא בונה תוכניות ליום שאחרי ובגלל זה ישראל מקבלת תכתיבים מהממשל האמריקאי וכתף קרה ממרבית הקהילה הבינלאומית. אחרי אלף ימים, ישראל חזקה צבאית אבל חלשה בשל חוסר אסטרטגיה ותקווה לעתיד.
התרעות פיקוד העורף