אלא שהיום כולנו כבר יודעים, וגם חווינו זאת ממש לא מזמן על בשרנו, שברגע האמת גם הגדר המשוכללת ביותר, וגם החומה הבלתי ניתנת לכיבוש, נפרצו מהר מהצפוי ולא הצליחו למנוע את החורבן הנורא. ובשני המקרים מאותה הסיבה.
מתברר שגם שנאה היא משאב מתכלה. ואף שנראה שקל מאוד לשנוא, אי אפשר לשנוא עד אין סוף. גם לשנאה יש גבול. ומכאן שגם בשנאה יש לעשות שימוש מושכל, נבון וחכם, ולוודא שאת מעט השנאה שיש בנו אנו מתעלים לכיוון הנכון, ומתמקדים באויב האמיתי.
כשמגיני ירושלים האמיצים כשלו באותה מחלוקת פנימית ובמלחמת אחים, והפנו את חרבותיהם איש נגד רעהו, הם ניצלו את כל השנאה שהייתה בהם והפנו אותה כנגד האויבים המדומים מבית. כשמניחים לשנאה הסוחפת להשתולל היא עלולה לגרום לנו לאבד את היכולת לזהות את האיום האמיתי, ואז הסוף המר והחורבן בלתי נמנעים. שום גדר או חומה, חזקות ומשוכללות ככל שיהיו, לא יהיו מסוגלות לשנות זאת.