1,000 ימים לאחר האסון הנורא ביותר שאירע למדינת ישראל מאז הקמתה, ועוד אין ועדת חקירה, אבל יש כמה תובנות. בואו ננסה לעשות סדר ונתחיל עם האיש שהמיט עלינו את הנורא באסונות, שהוביל מדינה שלמה בעיוורון אסטרטגי וביהירות נרקיסיסטית לתוך התופת, שהבטיח שזה ייגמר ב"ניצחון מוחלט".
מתוך קרוב ל-200 מדינות בעולם, רק באחת זה אפשרי. רק במדינה מיוחדת אחת האחראי הראשי לאסון מהסוג הזה נשאר בתפקידו יותר מהזמן הנדרש לאריזת חפציו. המדינה הזו היא ישראל.
אבל אנחנו, כידוע, לא דיקטטורה. ולכן אל תנסו לגזול את הקרדיט הזה מנתניהו. מה ששלו - שלו. רק הוא היה יכול לגייס את הכמויות הנדרשות של שנאה, שקר, נוכלות, מניפולציה, רעל, הכפשה, ציניות, פופוליזם וזלזול בחיי אדם, שיאפשרו לו לשרוד ולהגיע עד הלום. שאפו.
לגבי "הניצחון המוחלט" שהובטח גם בשאר החזיתות, הדעות מעורבות. נתחיל ברבע הכוס המלא. אני לא מאלה שטוענים שמצבנו הכללי הורע. אין ספק שצה"ל על כל זרועותיו, יחד עם המוסד והשב"כ, נתנו כאן הצגה שלא נראתה מעולם. המכות שניחתו על חמאס, חיזבאללה ואיראן לא ניחתו עליהם מעולם.
נכון לרגע זה, אם נספור ונמדוד את היכולות המצטברות של החבורה הזו, נמצא שהן פחותות בהרבה מכפי שהיה לפני שבעה באוקטובר. האיום המיידי על קיומה של ישראל הוסר. נכון לרגע זה, אפשר להסדיר את הנשימה ולהירגע. אבל זה נכון רק לרגע הזה. לא לרגע הבא, ולא לזה שיבוא אחריו.
אל תתבלבלו: כשנתניהו הבטיח "ניצחון מוחלט" באין-ספור נאומים, הצהרות והודעות, הוא התכוון לניצחון המוחלט שלו. להישרדות הפוליטית ולהמשך ההיאחזות בכס ראש הממשלה. נתניהו הוא איש חכם ומפוכח, הוא ידע שלא יהיה אפשר להשיג "ניצחון מוחלט" על חמאס, שלא יהיה אפשר להשמיד או להעלים אותו, ושלא יהיה אפשר לפרוק את חיזבאללה מנשקו.
הוא השתמש ב"ניצחון המוחלט" כדי להאריך את המלחמה עוד ועוד, גם כשהיא כבר לא תרמה לביטחון המדינה, אלא רק לביטחון שלו. הוא היה זקוק למלחמה הזו כאוויר לנשימה, כדי לדחות את הבחירות ולמסמס את ועדת החקירה הממלכתית, אותה ועדה שרק שנתיים קודם דרש להקים בגלל "פרשת הרוגלות". וכן, הוא הגיע. הוא ניצח. המדינה הפסידה.
השאלות האמיתיות הן איך הגיעה ישראל - מעצמת-על צבאית, טכנולוגית וכלכלית - למצב של השמדה? התשובה ברורה: תפיסת ביטחון ומדיניות ביטחון שהונחלה כאן על ידי גדול השרלטנים שאחז בשלטון ואפשרה לכל אויבינו לבנות לנו על הגדרות מפלצות טרור, שהפכו לצבאות, שהפכו לעניבת חנק, שהפכה ל"תוכנית השמדה".
ואת איראן הפכנו למעצמה אזורית נחושה אף יותר מזו שהייתה ערב שבעה באוקטובר. הסכם הכניעה עם האמריקאים, המיליארדים המופשרים, האימה של מדינות המפרץ מפניה - כל זה, בתוספת הציר הסוני שנבנה כעת בין ריאד, קטאר ואנקרה על חשבוננו - דוחקים את ישראל לעמדת נחיתות שבה לא הייתה מעולם.
עוד לא מאוחר. אפשר עוד לשנות את רוע הגזירה ולסובב את הגלגל אחורנית. זה בידינו. מאוקטובר 2026 לאוקטובר 2026, מאסון כבד ומפלה מוחצת להתאוששות ותקווה. המלחמה האיומה שנכפתה עלינו והאסונות שניחתו עלינו גילו לנו גם את עצמנו. אם יכולנו לכל מה שקרה לנו, נוכל גם למשימה הזאת. להציל את ישראל, לקומם את הציונות, להחזיר את התקווה.
התרעות פיקוד העורף