אבל הימים חלפו, השסע החברתי חזר אלינו מהר יותר ממה שחשבנו, ו-1,000 ימים אחרי השבת השחורה ביותר שידעה ישראל אנחנו שוב בקיטוב חברתי קשה ועמוק - אף יותר מזה שהיינו בו לפני אותה שבת נוראה.
הקיטוב הזה בחברה הישראלית - שמפצל משפחות וחברויות, מוביל לאלימות פיזית ומילולית ברחובות ועלול להסתיים שוב בנורא מכול - צריך להדאיג היום את כולנו, אזרחים ומנהיגים כאחד, לא פחות מאיום הטרור שטרם הוסר מעלינו וזומם להגיע בחזרה ממש כמו בשבעה באוקטובר, במפתיע ומקווי הגבול השונים, כאשר גם אפשרות היפוך הקנים בתוך גבולות המדינה מעוררת חשש.
1,000 ימים למלחמה, על רקע השסע החברתי הנורא שבו אנחנו מצויים, הם גם יום חשבון נפש לכולנו. עצרו רגע וחשבו עם עצמכם מה כל אחד מאיתנו עשה ב-1,000 הימים האחרונים - עוד קודם החזרת החטופים - כדי לאחד את העם, לשמוע בקשב את השכן או את בן המשפחה שחושב אחרת בסוגיות כמו גיוס, שוויון בנטל, החזרת שטחים, כיבוש עזה מחדש ובנייתה ביישוב יהודי, התיישבות בגבול המזרחי ועוד.
כנראה שמרביתנו לא עשינו הרבה כדי לסלק את השסע מהמדינה הנפלאה שלנו, ולמנהיגים שלנו - אלה המכהנים ואלה שרוצים להחליפם - יש חלק גדול ומשמעותי במצב המפחיד שאליו נקלענו.
לא תמיד האמירות היו כאלה שמצדיקות פתיחה בחקירה פלילית, אבל תמיד-תמיד מצאנו עצמנו יושבים מסביב לשולחן - קציני משטרה בכירים, פרקליטים בכירים ונציגי המשרד לביטחון לאומי - המומים מהשפל שאליו הידרדרנו.
לשסע החברתי העמוק ולחרמות שהתפתחו פה יש מחיר כבד - צעירים ישראלים רבים לוטשים עיניהם אל מעבר לים, כי נמאס להם לחיות באקלים חברתי כמו זה שיש היום בישראל, והמדינה הולכת ומתרוקנת מחלק לא מבוטל של צעירים מבטיחים. בה בעת האויב שלנו מביט מעבר לגדר ומחכך ידיו בהנאה - הנה, אנחנו שוב מפולגים.
1,000 ימים לאסון שבעה באוקטובר, צריך להמשיך להכות באויבינו עד קטילתם המוחלטת שטרם הושלמה בכל החזיתות, אבל צריך גם למצוא דמות אחת שתאחד אותנו בחזרה גם בלי שנתאחד שוב בגלל עוד אסון כואב. דמות כזו טרם נמצאה.
התרעות פיקוד העורף