1
אני מביט על הקשיש הכפוף שעומד לצידי והוא נושא אליי עיניים. אף על פי שעברו עשרות שנים, אני קולט שהגבר שמתחנן לנדבה ועזרה הוא אברום "הספקולנט", שבימים שבהם היה מתנהל שוק של דולרים שחורים ברחוב לילינבלום בתל אביב, הוא היה אחד הכוכבים של הסחר הלא חוקי במטבע זר.
אני מביט על הקשיש הכפוף, שאינו מזהה אותי. "אברום, תשתה משהו?", אני שואל אותו בליווי טפיחה קלה על השכם, "תאכל איזה סנדוויץ'?". הוא מביט אליי, ומבעד למשקפיים המזוהמים אני קולט שהוא קולט שזה אני. "זהבי עצבני?", הוא שואל. "לא", אני עונה, "זהבי המובטל". הוא מחייך בפה נטול שיניים ושואל "אפשר את הסנדוויץ' בלי הקשה של הלחם? נשברו לי התותבות ולא היה לי כסף לחדשות. ימים קשים… תגיד, בנדיט, אין פה כיסא נורמלי? אני לא יכול לשבת על כיסא של בר, קצת קשה בגיל 95 עם גב שבור, טחורים ובטן מקרקרת".
אנחנו יושבים ליד שולחן פנוי. אני לוקח את המשקפיים שלו ומנקה אותם עם הטי־שירט. הוא מביט עליי ומחייך "עכשיו אתה נראה צעיר ב־20 שנה", הוא אומר. "בן כמה אתה, 50?". "80", אני משיב לו. הוא מנסה לקחת ביס מהסנדוויץ' ומתקשה, לוקח לגימה מהתה ואז משחרר לי עצה. "אם יש לך הרבה כסף, תקנה דולרים. אני מומחה לדולרים", הוא ממשיך, "הדולר כעת בקרשים, עוד חודש הוא יעוף לשמיים. אל תשאל איך אני יודע, אני יודע, אני מומחה מספר אחת בארץ לדולרים".
הוא משתעל שיעול של שחפנים ומבקש סיגריה, "הפסקתי לעשן לפני עשר שנים", הוא אומר. "לכבודך אני אעשן סיגריה אחת, בלי לקחת לריאות". באופן מפתיע אברום הספקולנט מתחיל לייבב, "אשתי סוניה נפטרה לפני חמש שנים, מאז אני כלום. את כל החסכונות שהיו לי הוצאתי על רופאים ותרופות, כלום לא עזר. היא התבזבזה לי מול העיניים, מתה לי בידיים. היה לנו ילד שנפטר בגיל שנתיים, הייתה לי דירה בדמי מפתח, מכרתי אותה בגרושים בשביל שנוכל לשלם על התרופות. גרנו במרתף של הבית, איפה שהייתה הדירה. השכנים עזרו לנו, אבל היא מתה, ועכשיו אני גם חצי מת. אין טעם בחיים כשאין אישה. אין כסף, אין ילדים, אין דירה, אני סתם גוש בשר שבקושי זז".
"כל יום אני בא לכאן לים", הוא אומר ונאנח, "מביט על המים, על האופק, מביא קצת לחם שאני לוקח במכולת ומאכיל את היונים. הן שמחות ואני קצת שמח, עד שנגמר הלחם. הן עפות הלאה ואני הולך לחפש כמה שקלים שאוכל לקנות קצת אוכל ושתייה בשביל לחיות עד מחר".
אחרי שהוא הולך אני מצלצל לבנק ומבקש שיקנו לי כמה אלפי דולרים. פקיד הבנק שואל אותי אם אני בטוח שאני רוצה לקנות דולרים, כי הדולר נחלש ולא צופים שיעלה בעתיד הקרוב. "תקנה", אני אומר לו, "קיבלתי טיפ ממומחה בינלאומי".
ביומיים שאחרי הקנייה צנח שער הדולר, הפסדתי טונה כסף, קיללתי את אברום הספקולנט ונשבעתי שבפעם הבאה שאני רואה אותו אני מזמין לו פירה עם חמאה עם בצל מטוגן ומטפטף לו כמה טיפות רעל עכברים לצלחת. עברו עוד שלושה ימים, הדולר עף לשמיים. ההפסדים נמחקו ועשיתי בוכטה יפה, שאפילו פקיד הבנק אמר לי שיש מקום לצ'פר את מי שנתן לי את הטיפ.
ידעתי בערך היכן הבית שבו התגורר הספקולנט והלכתי כדי לצ'פר אותו באיזו חבילת מזומנים קטנה. בחזית הבית הייתה תלויה מודעת אבל קטנה שבישרה על מותו של השכן הצדיק אברהם "אברום" גולדנברג, שנפטר בגיל 95 בשיבה טובה. על המודעה היה חתום "ועד הבית".
התרעות פיקוד העורף