למה אין משט מחאה הומניטרי נגד איראן בקריאה לשחרור המצור? | מאיר עוזיאל

אין לי טענות. סרט חייב לפני הכל להיות סרט. רק אומר מה חשבתי.

ובעיקר, איך זה שמשט הומניטרי אמיץ לא יצא לעבר מצר הורמוז עם פעילי זכויות אדם ולוחמים למען האנושות? משט שמטרתו לפרוץ את המצור שגורם לסבל עולמי בגלל ההתנהגות האיראנית, שהיא בבירור וללא ספק נגד החוק הבינלאומי.

אולי המשט יצא ולא ראיתי. אולי מראיינים משתתפים במשט. אחד מהם מביט למצלמה ואומר: “המצור של האיראנים הוא לא מידתי ולא מתקבל על הדעת. אנשים בכל העולם מאבדים את חייהם השלווים בגלל המצור הזה. מחירי האנרגיה לא מאפשרים עוד חיים אנושיים לאנשים חפים מפשע בפריז ובניו יורק, בהודו ובכלל. די למצור! לא ניכנע למשטר הפאשיסטי באיראן החוסם את המצר, ונקיים משט הומניטרי ועוד משט הומניטרי עד שהמצור יוסר".

משונה שלא ראיתי ספינות שטות ועליהן כרזה: FREE, FREE METZAR HORMUZ.

עכשיו תגידו, איזה סיכוי יש שהוא יפגוש שם אחד מהשרידים של הקהילה הסינית היהודית העתיקה והנכחדת והמסתורית של סין? הנה הוואטסאפ שהוא שלח, שאליו מצורפת תמונה שלו, לידו חברו יואב צנזור, והם חבוקים עם סיני: “פגשנו סיני עם שורשים יהודיים, הוא בעל הבית של המלון, הוא שמע שאנחנו מישראל וישר שדרג לנו את החדרים בחינם, והזמין אותנו לישיבת תה וסיגריות (אבל אנחנו לא מעשנים). הוא מקהילה יהודית, מיהודי קאיפנג. תעביר גם לסבתא כמובן".

הקהילה בקָאיפֶנְג מנתה בעבר אלפי יהודים. הודות לסובלנות בסין כלפי היהודים, חבריה עסקו בתחומים שונים: במסחר, באומנויות, בשירות ממשלתי ובצבא. יהודי קָאיפֶנְג אימצו חלק מהתרבות הסינית אולם שמרו על אחדותם כקהילה עד לעת החדשה. הרב האחרון של קהילת קָאיפֶנְג נפטר בשנת 1867. בית הכנסת של הקהילה, בסגנון ארכיטקטורה סינית, היה אחד המראות המרשימים בעיר (בבית התפוצות מוצג דגם של בית הכנסת הזה). לאחר שנוצר מגע בינם לבין תיירים יהודים, כמה מהיהודים הסינים שבו אל חיק היהדות. לפני כ־16 שנה אפילו עלתה לישראל קבוצה ראשונה של שרידי יהודי קָאיפֶנְג.

כאמור, מדובר ביהודים שנראים כסינים אחרי מאות שנים של חיים בין הסינים. לא היה להם קשר עם יהודים אחרים בעולם, הם שכחו הרבה מהיהדות ושכחו עברית, היה להם תנ"ך מתורגם לסינית, אבל למרות הבידוד הם שמרו על ייחודם כיהודים, לא אוכלים חזיר, ועוד מנהגים יהודיים. כשפרל באק למדה על היהודים האלה, היא נכבשה, וכתבה רומן.

פיאוני הוא שמה של שפחה שנקנתה על ידי משפחה יהודית בילדותה, וגדלה בבית היהודי של משפחת עזרא בן ישראל הסינית־יהודית, והסיפור הוא דרך העיניים שלה. זה הוא רומן על אהבה ועל משפחה, על לבטים בין הסביבה לבין המסורת (היהודית), ועל תככים, בעיקר מאמצים של המשרתת פיאוני, שרוצה להפריד בין הבן, דויד, לבין הנערות האחרות, ובמיוחד לאה בת הרב, היהודייה. פיאוני גדלה בבית יחד עם בן אדונה, דויד, היא מתאהבת בדויד, אולם הבדלי המעמדות לא מאפשרים קרבה אמיתית.

כל בן תרבות מתחיל מכיר את הרומן של פרל באק “האדמה הטובה", מעטים מכירים את הרומן “פיאוני" (שתורגם לעברית). וכמעט אף אחד לא יודע שהייתה בסין קהילה יהודית עתיקה. מעולם לא תיארתי לעצמי שבטיול של חודש ומשהו בסין הענקית הנכד שלי יפגוש אחד משרידיה.