אל־ג'ולאני אינו דמות רגילה בזירה האזורית. במשך שנים היה מזוהה עם ארגונים ג'יהאדיסטיים, ובהם שלוחה של אל־קאעידה בסוריה. אף שבשנים האחרונות ניסה למתג את עצמו מחדש כמנהיג פרגמטי יותר וכמי שמבקש לבנות שלטון יציב, עברו אינו ניתן למחיקה – והשאלה היא אם שינוי תדמית אכן משקף שינוי עמוק באידיאולוגיה ובאינטרסים.
הרעיון שמי שבעבר היה חלק מארגון קיצוני יוכל להפוך לגורם שיפרק את חיזבאללה – אחד הארגונים הצבאיים החזקים במזרח התיכון – נשמע בעיני רבים כפרדוקס. חיזבאללה אינו רק מיליציה. הוא גוף צבאי, פוליטי וכלכלי בעל עשרות אלפי לוחמים, מערך טילים רחב והשפעה עמוקה על מוסדות המדינה בלבנון. פירוקו אינו עניין שניתן לבצע באמצעות הצהרות או באמצעות גורם חיצוני חסר בסיס כוח בתוך לבנון.
יתרה מכך, כל מהלך מסוג זה מחייב בחינה של מערכת הבריתות האזורית. המשטר החדש בדמשק נהנה, לפי דיווחים רבים, מתמיכה משמעותית של טורקיה. אנקרה השקיעה במשך שנים משאבים צבאיים, כלכליים ומדיניים בנעשה בצפון סוריה, והשפעתה על ההתפתחויות שם ברורה. לכן כל חיזוק של השלטון החדש בדמשק עלול להגדיל גם את השפעתה של טורקיה באזור.
מנקודת מבטה של ישראל, זוהי סוגיה בעלת משמעות אסטרטגית. היחסים בין ירושלים לאנקרה ידעו עליות ומורדות, אולם בשנים האחרונות החריפה הרטוריקה של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כלפי ישראל. התבטאויותיו החריפות והשאיפות האזוריות שהוא מבטא מעוררות בישראל חשש מפני הרחבת ההשפעה הטורקית במזרח התיכון. במציאות כזו, ישראל נדרשת לבחון לא רק את האיום הישיר מחיזבאללה, אלא גם את מאזן הכוחות העתידי. החלפת מוקד השפעה איראני במוקד השפעה טורקי אינה בהכרח משפרת את מצבה האסטרטגי. ייתכן שאיום אחד יוחלף באתגר אחר, מורכב לא פחות.
גם מבחינת וושינגטון נדרשת זהירות. המדיניות האמריקאית במזרח התיכון נשענה לא פעם על ההנחה שניתן לעצב מחדש את המציאות באמצעות שותפים מקומיים. הניסיון בעיראק, באפגניסטן ובזירות נוספות מלמד כי המציאות האזורית מורכבת בהרבה, ושבריתות קצרות טווח עלולות להוביל לתוצאות בלתי צפויות.
מנקודת מבט ישראלית, החשש הוא שטכנולוגיות מתקדמות שיגיעו לטורקיה יחזקו את יכולותיה הצבאיות בזמן שהיחסים הפוליטיים בין המדינות רחוקים מלהיות יציבים. תומכי הגישה הזהירה סבורים כי על ארה"ב להביא בחשבון לא רק את צורכי נאט"ו אלא גם את השפעת התחזקותה של טורקיה על בעלות בריתה באזור.
בסופו של דבר, שאלת עתידו של חיזבאללה אינה יכולה להיפתר באמצעות רעיונות פשוטים או פתרונות קסם. לבנון היא מדינה שסובלת ממשבר פוליטי, כלכלי וביטחוני עמוק, וכל שינוי במאזן הכוחות בה מחייב תהליך מורכב, הנשען בראש ובראשונה על מוסדות המדינה הלבנונית ועל הסכמות אזוריות ובינלאומיות.
במזרח התיכון, ההיסטוריה מלמדת כי אויבו של האויב אינו בהכרח ידיד. לעיתים, חיזוקו של שחקן אחד כדי להחליש שחקן אחר יוצר בעתיד איום חדש ואף חמור יותר. משום כך, כל יוזמה מדינית צריכה להיבחן בזהירות, תוך הסתכלות רחבה על השלכותיה ארוכות הטווח. ארה"ב וישראל חולקות אינטרסים ביטחוניים עמוקים, אולם ידידות אמיתית אינה מחייבת הסכמה אוטומטית על כל מהלך. להפך, היא מחייבת גם שיח כן וביקורתי כאשר מתעוררות מחלוקות אסטרטגיות.
אם אכן נשקלת האפשרות להפקיד בידי מי שבעבר היה מזוהה עם ארגון ג'יהאדיסטי תפקיד מרכזי בעיצוב עתידה של לבנון - ראוי יהיה שהחלטה זו תלווה בבחינה מפוכחת של הסיכונים, ולא רק של התקוות. במזרח התיכון, החלטות אשר מתקבלות מתוך אופטימיות שאינה נשענת על הערכת מציאות מוצקה, עלולות להתברר בעתיד כטעויות הרות גורל ומסוכנות במיוחד.
התרעות פיקוד העורף