רב-ניצב לוי מתנהל בלחץ, ומי שנאלצים להתמודד עם גחמותיו הם הקצינים שכפופים לו המשרתים בלשכת הדוברוּת, שהפכו לשק החבטות שלו. זה לא עניין שבשגרה שמפכ"ל המשטרה משתלח בכפופים לו, מאיים לחסל את חטיבת הדוברות, ועוסק בהאשמות קטנוניות ובהשתלחות שנובעת מפגיעה באגו ובמגלומניה מעוררת גיחוך - מה שמעיד על משבר מנהיגות עמוק, מהחמורים שידעה משטרת ישראל.
מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לעמוד מול לחצים, לקחת אחריות על כישלונות, להתוות אסטרטגיה ברורה ולהעניק גב פיקודי לכפופים. הדרך שבה התנהל רנ"צ לוי בישיבה עם דוברי המחוזות של המשטרה הייתה ההפך המוחלט: פאניקה במסווה של כוחנות, הטלת אשמה וניסיון להפוך את מערך הדוברות לשעיר לעזאזל של כישלון מערכתי נרחב. במקום להוביל את המשטרה, המפכ"ל מנהל קרב הישרדות תקשורתי ופוליטי, כשהוא מוּנע מחרדות עמוקות לגבי עתידו במשטרה.
באמירה הזו חשף המפכ"ל את הטרגדיה הגדולה של כהונתו: הוא רואה בדוברות המשטרה כלי להדיפת מתקפות פוליטיות אישיות וכלי לניהול קרבות מילוליים, במקום שתשמש כלי להסברת מדיניות הארגון, הגברת אמון הציבור והצגת עשייה משטרתית מקצועית.
חטיבת הדוברות אינה יכולה לייצר יש מאין. הדוברות היא המראה של הארגון. אם המשטרה נתפסת כמי שנגררת אחרי גחמות פוליטיות, והציבור מרגיש שהחלטות מבצעיות מתקבלות משיקולים שאינם ענייניים - שום אסטרטגיה של דוברי המשטרה, מתוחכמת ככל שתהיה, לא תצליח לשנות את המציאות.
האיום של לוי "לחסל את החטיבה ולהשאיר חמישה דוברים", הוא לא יותר ממפגן כוח חלול. זוהי שיטה קלאסית של מנהל חלש - כשאין לו פתרון לבעיה מקצועית, הוא מאיים בעריפת ראשים של מי שתפקידם לשקף את המציאות.
כאשר השר לביטחון לאומי מהלך אימים על קצינים, כפי שעשה בן גביר כשאיים להדיח את מפקד משטרת רמת גן-בני ברק, תפקידו של המפכ"ל הוא לא לחפש "תשובה תקשורתית" כדי להנמיך את גובה הלהבות. מתפקידו לעמוד כחומה בצורה מול השר, להבהיר לו שהדחת קצינים היא אינה כלי במשחק הפוליטי, ולהעניק גיבוי מלא לפקודים שלו שמנהלים אירועי סדר ציבורי מורכבים ברחובות הערים.
המשפט המדהים שנאמר באותה ישיבה, שצריך להילמד בכל קורס לפיקוד ומטה כדוגמה לאופן שבו מפקד אינו יכול להתבטא ולמה שאסור לו לומר, היה: "אני המפכ"ל ה-21, אני הכי ערכי מ-20 הקודמים שהיו לפניי".
יש כלל ברזל במנהיגות. מי שצריך לצעוק שהוא המנהיג, ולהכריז על עצמו כ"הכי ערכי", סובל מחוסר ביטחון עמוק ובסיסי לגבי הלגיטימיות של מעמדו. ערכיות ויושרה הן אינן תארים שמפקד מעניק לעצמו. אלה תכונות שמשתקפות במעשים, בהחלטות, בגיבוי לפקודים ובדוגמה אישית. הטענה המגלומנית, שמבטלת במחי יד את פועלם של 20 מפכ"לים שקדמו לו, מעידה בעיקר על אגו פגוע. מה שמטריד באמירה הזו הוא ההקשר שבו היא נאמרה.
מיד לאחר שהכריז על "ערכיותו" היתרה, התלונן לוי שפעם הוא יכול היה ללכת בבני ברק והיו מצטלמים איתו, והיום הוא לא יכול להיכנס לשם. זו תמצית התפיסה. ערכיות, בעיני המפכ"ל הנוכחי, נמדדת כנראה בפופולריות ברחוב החרדי, או בכמות תמונות הסלפי שהוא מצליח לאסוף.
העובדה שהמשטרה נאלצת להתמודד עם הפגנות קשות, עם מעצר עריקים ועם מציאות חברתית נפיצה, מתורגמת אצל לוי כפגיעה אישית במעמדו הציבורי. במקום לנתח את האירועים בכלים אסטרטגיים ומבצעיים, הוא מתבכיין על כך שהציבור כבר לא מצטלם איתו. זו אינה מנהיגות של רב-ניצב, זוהי התנהלות של כוכב רשת שחווה ירידה באחוזי הצפייה.
ראו, הוזהרתם
לאחר שסיים להלל את עצמו ולהתלונן על אובדן הפופולריות, פנה המפכ"ל להאשים את הגורמים החיצוניים והפנימיים, ובהם הצבא: "צה"ל זרק עלינו את האחריות ונעלם מהאירוע". את הדברים האלה הוא השמיע כשהתייחס למחאות החרדים ולמעצר העריקים. גם אם יש צדק חלקי בטענה שהמשטרה מוצאת את עצמה בחזית של משברים חברתיים שלא היא יצרה, הרי שהטחת האשמות פומבית בצה"ל פוגעת בתיאום הבין-ארגוני הנדרש. מפקד אחראי פותר מחלוקות בחדרים סגורים מול הרמטכ"ל ומול הדרג המדיני, ולא משתמש בהן כתירוץ מול פקודיו.
האיומים שהשמיע המפכ"ל בישיבה עם הדוברים, שבה אמר בין השאר: "מי שלא יתאים לערכי הארגון יעוף מפה. אני יודע הכל, תיזהרו..." - הם מפגן כוח מביך. השימוש במילים כמו "תיזהרו" ו"אני יודע הכל" מזכיר משטרים אפלים או ארגונים שאינם פועלים על פי אמות מידה דמוקרטיות. ממה בדיוק צריכים פקודיו של לוי להיזהר? מכך שיבצעו את עבודתם המקצועית, או מכך שישקפו למפכ"ל את האמת המרה על מעמדו הציבורי?
כאשר מפכ"ל מנהל ארגון באמצעות הפחדה, הוא יוצר תרבות של "יס-מנים". תרבות שבה קצינים מפחדים לומר את האמת, מפחדים להתריע על כשלים, ומעדיפים ליישר קו עם שיגעון הגדלות של המפקד כדי לשמור על כיסאם. זוהי בדיוק הדרך שבה קורסות מערכות מבצעיות.
כדי להשלים את תמונת הפרנויה, הוסיף לוי מסר מאיים לדוברים המצדדים כביכול בניצבים אחרים שניסו להתמודד מולו על התפקיד. "כל מי שניסה לרוץ מולי למפכ"לות...", אמר והשאיר את האיום תלוי באוויר. המפכ"ל, כך נראה, עדיין מנהל את קרבות הירושה של העבר. במקום לאחד את סגל הפיקוד הכללי תחת מטרה אחת, הוא עסוק ברדיפת סוסים טרויאניים מדומים, ומחפש נאמנויות אישיות במקום מקצועיות.
אם היה צורך בהוכחה נוספת לכך שהמפכ"ל עסוק באגו שלו יותר מאשר בביטחון המדינה, הרי שהיא הגיעה בביקורת שלו על כך שראש השב"כ "גנב לו את ההערכה". לוי טען בפני הדוברים: "אני זה שהתריע על 7 באוקטובר הבא שיכול לפרוץ באילת", והאשים את הדוברות בכך שלא דאגה לשווק את האמירה הזו לתקשורת כדי שהוא יקבל את הקרדיט הציבורי.
מדובר באמירה מביכה ומדאיגה. מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות והרגישות ביותר, עם איומים רב-זירתיים. אזהרות מפני אירועים ביטחוניים חמורים לא נועדו לשמש חומר גלם לכותרות בעיתונים או לקידום תדמיתו האישית של המפכ"ל.
המחשבה שרנ"צ לוי מוטרד מכך שראש השב"כ קיבל את הקרדיט על ההערכות הביטחוניות, בעוד הוא עצמו נותר בצל, מצביעה על סדר עדיפויות מעוות לחלוטין. הציבור אינו זקוק למפכ"ל שיגיד "אמרתי לכם". הציבור זקוק למפכ"ל שימנע את האסון הבא בשקט, במקצועיות ובשיתוף פעולה הדוק עם כלל זרועות הביטחון.
הלחץ הפוליטי הוא מה שמניע את התנהלותו התזזיתית של לוי. הוא מרגיש שהקרקע בוערת תחת רגליו, והוא מחפש אשמים בכל פינה. אם המשטרה סופגת ביקורת מימין ומשמאל, זו אשמת הדוברות. אם צה"ל לא מסתדר עם אירועי החרדים, זו אשמת הצבא. אם ראש השב"כ מקבל שבחים, זו גניבת קרדיט. כולם אשמים, חוץ מהאיש שיושב במטה הארצי ועונד דרגות רב-ניצב.
התנהלותו של לוי, כפי שהשתקפה בישיבה עם דוברי המחוזות, מוכיחה כי משטרת ישראל מתנהלת ללא מבוגר אחראי. המפכ"ל עסוק באיומי סגירה של יחידות בארגון שעליו הוא מופקד, במחמאות עצמיות על "ערכיות" וברדיפת קרדיט תקשורתי. המפכ"לות מאבדת את שאריות הממלכתיות והסמכות המוסרית שלה.
המשטרה היא ארגון חיוני לחוסנה הלאומי של מדינת ישראל. הקצינים והשוטרים בשטח עושים עבודת קודש בתנאים קשים, מול פשיעה גואה, איומי טרור ומחאות חברתיות מורכבות. הם ראויים למפקד שיוביל אותם ביושר, באומץ לב ציבורי, ובמקצועיות נטולת פניות. הם זקוקים למפקד שאינו נרתע מביקורת, שאינו מתקפל בפני לחצים פוליטיים, שאינו עסוק כל היום בתדמיתו ובאימה מפני השר הבא שיחליף אותו. רנ"צ דני לוי מוכיח פעם אחר פעם שהתפקיד שהוא ממלא גדול למידותיו - וראוי שילך הביתה כמה שיותר מהר.
התרעות פיקוד העורף