מעבר לתחקיר שנערך, יש מישור נוסף שאפשר להסיק בו מסקנות כבר עכשיו. זהו מישור האמון שזכאים לו המפקדים בשרשרת הפיקוד. האמון שאנחנו חייבים לתת עליו את הדעת הוא, קודם כל, האמון הכפול של החיילים במפקדיהם ושל המפקדים בחייליהם. ובצידו גם האמון של משפחות המפקדים והחיילים, עם כלל האזרחים הצופים במעשים שלפנינו. אין לנו ספק בדבר כרסום של ממש באמון הצבאי, וגם לא בדבר כרסום כזה באמון האזרחי. איך משקמים כרסומים כאלה באמון?
הם יפעלו כראוי, יאבחנו, יטפלו ויפתרו את הבעיות הרפואיות שלי כמיטב יכולתם, בדרך כלל בהצלחה. האמון שיש לי בטייסים במטוס הנוסעים שאני נמצא בו הוא הביטחון שיש לי שהם יפעלו גם הפעם במקצועיות, באחריות וברגישות, כדי להביא את הנוסעים שבמטוס, בהצלחה גמורה, ליעד טיסתם.
האמון של החייל במפקדיו מקביל לאמון של המטופל ברופאיו ולאמון של הנוסע בטייסים שבמטוס המטיס אותו. חייל שיש לו אמון במפקדו הוא חייל שיש לו הצדקה לסמוך על ההחלטות העתידיות של המפקד, אשר להן הוא יהיה אמור לציית במלואן. זו הצדקה העולה מההכשרה המקצועית הקפדנית של המפקד, מן הניסיון המוצלח שיש לו בתחום הפיקוד ומן העובדה שהוא פעיל במסגרת מורכבת שיש בה מפקדים נוספים המדריכים את המפקד, עוקבים אחר פעולותיו ועוזרים לו לבצע את המשימה שהוטלה עליו.
האמון שלנו בזולתנו הוא נרכש ויכול להתחזק עוד ועוד, ככל שהזולת פועל כראוי. ועם זאת, האמון יכול ללכת ולהיחלש ואפילו לפוג, כשאדם אינו פועל כראוי, מבחינה מקצועית או ערכית.
ההתנהלות של שרשרת הפיקוד, מן האירוע של הפגיעה בפסל ישו אל אירוע הפגיעה בפסל מריה, עומדת בסימן הכישלון הפיקודי והערכי. אין לנו מושג מה עשו המפקדים כדי למנוע את האירוע השני, אבל מובן מאליו שנכשלו. בכישלון הזה מעורבים לא רק המפקדים הזוטרים, הצעירים בדרך כלל – אלא גם המפקדים הבכירים, המבוגרים יותר, בעלי הניסיון הרב יותר, שאמורים להיות אחראים ומקצועיים ברמה גבוהה הרבה יותר מזו של פקודיהם.
ללכת אחריהם
אנחנו מבקשים להצביע על כמה צעדים שראוי לנקוט כדי לשקם את האמון הצבאי ואת האמון האזרחי, במישור של הפיקוד הבכיר. למישורים ברמות נמוכות יותר יידרשו דרכים אחרות לשיקום האמון.
מובן מאליו שאי אפשר לפרט בפומבי את התוכניות החדשות של אלוף או תא"ל חדש, אבל אפשר לומר עליהן כמה דברים, באישור הצנזורה הצבאית, כך שהמפקדים והחיילים המופעלים על ידי המפקד החדש לא ילכו בעיניים עצומות אחרי קופסה שחורה, אלא ייתנו אמון במפקד החדש על יסוד עברו ועל יסוד היכרות התחלתית עם התוכניות שלו.
ההצעה היא שמועמד לתפקיד אלוף ותא"ל ייבדק בידי ועדה מקצועית, שתבדוק את כל ההיבטים הערכיים של עברו, ובהם שמירת החוק, הקפדה על פעילות לפי רוח צה"ל (ערכים וכללי יסוד) והצלחה בהטמעת החובות לשמירה על החוק והאתיקה בקרב פקודיו.
שלישית, רגישות תרבותית. בקוד האתי של צה"ל ("רוח צה"ל: ערכים וכללי יסוד", 1994) הייתה נורמה בדבר היחס לאזרחים הנמצאים בשטחים שצה"ל שולט בהם. בין השאר נאמר ש"צה"ל יתייחס בכבוד אל האמונות, הערכים, אתרי הקודש והאתרים ההיסטוריים של אותם אזרחים, כראוי בעיניהם, עד כמה שאפשר על פי הערכים של צה"ל וכללי היסוד שלו ועל פי הצרכים הצבאיים באותן הנסיבות".
ברבות הימים, בהחלטה מופרכת מבחינה מקצועית, נמחקו הנורמות. עם זאת, יודעי דבר מציינים שנשמר באזור שלנו הסכם בלתי כתוב של זהירות במעמד ההיבטים הדתיים בתרבויות של הצדדים הנלחמים, ובכלל זה בתי כנסת, כנסיות ומסגדים. הוועדה שתבדוק את הניקיון הערכי תהיה חייבת לבדוק את רמת השמירה על היבטי הדת הללו, מצד המועמד למינוי בקרב פקודיו.
אלה הן הצעות התחלתיות. דיון מקצועי, יסודי ורחב יביא להצעות נוספות באותה רוח. זו דרושה כיום לשיקום האמון של החיילים, המפקדים והאזרחים בפיקוד הבכיר של הצבא, בתור פיקוד מקצועי, אחראי, נאמן לעקרונות הדמוקרטיה הנוגעים להפעלת אזרחים במסגרת צבאית ולאתיקה הצבאית שבמסמך "רוח צה"ל". פיקוד שאפשר לסמוך עליו מכל בחינה של פעילות צבאית במדינה דמוקרטית.
שלמה כהן הוא תא"ל (במיל') ולשעבר נציב כבאות והצלה של מדינת ישראל; אסא כשר הוא פרופ' אמריטוס לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל
התרעות פיקוד העורף